באופן קבוע וחד פעמי

זה התחיל כמו עוד הודעה חדשה בצבע אדום:

- "את הדבר הכי מסקרן ומעניין שנתקלתי בו... זה זמן.
אני מסוקרן לגמרי ממך. "

זה המשיך בתגובת תודה על המחמאה או משהו כזה.. כבר לא זוכרת בדיוק, והמשיך ב:

- " כבר בקריאה ראשונית - נגעת בי במילותייך ככה שרציתי להכיר אותך.
אין הרבה פרופילים איכותיים שמביעים משהו... משהו שמתחשק לך להיות חלק ממנו.
משהו שנשמע לך מצד אחד מוכר ומצד שני הכי שונה שאפשר.

מעניינת נו... כבר אמרתי."


אחרי תקופה ארוכה שבה התרגלתי לצרור משעמם של הודעות יבשות בסגנון : רוצה להיות העבד שלך וכו'.. החלטתי שלא יזיק לי קצת לפלרטט..הזהרתי אותו מפניי, תוך שאני מציינת את העובדה שאני סוררת, שכל אחד שהתהדר בפניי בתואר "אדון", התחלף ברגע שנחו עליו מילותיי או רגליי. שקשה לרסן אותי , שאני נהנית מהתחושה המרגשת של הפיכת האדון לעבד.. וגם זה לא הרתיע אותו.. להפך..

- "האמת היא שמעבר לתגובה הטריוויאלית של רצון להוכיח לך שאני יכול עליך... אני נורא מסתקרן מהיכולת הזאת שלך.
להפוך שולט לעבד..." הוא כתב.

אני לא זוכרת מה עניתי אחרי המשפט הזה שלו.. כי אינני בעלת מנוי זהב, כך שנשללת בפני היכולת לקרוא את תגובותיי מאז, אבל זוכרת שהצליח להעביר בי התרגשות קלה כשכתב את המילים שבאו אחר כך:

- " אני אוהב את בחירת המילים שלך. את כותבת מקסים. אפילו כשאת כותבת סתם ככה. משפט סתמי על החורף המתקרב"

אם יש משהו שמדליק אותי יותר מכל מילה שמריירת סקס, הלא זו אינטליגנטציה מינית חריפה.. ולזו יש חשיבות רבה בבחירת המילים החודרות לתוכי וזורעות בי תשוקה חדשה.

מעולם לא נפגשתי עם מישהו מהחברים בכלוב.. את אלו שאיתם בחרתי/נו (האנטיליגנט ואני) להשתעשע, אספנו בדרך..
מכיוון ששנינו שייכים לסוג האנשים שמשאירים חותם בכל מקום, הרי שהנוכחות שלנו מורגשת מאוד כשאנחנו נכנסים לחדר.. ומכאן גם הצלחנו לאסוף לעצמינו אי אילו חוויות מעניינות.

כתבתי לו שכנראה שנוכל להמשיך להתכתב כאן אבל לא מעבר לכך, כי אני לא רואה את עצמי נפגשת עם "מישהו מהכלוב" למרות שהוא בהחלט נשמע מרתק ומבטיח.

ואז הוא שלח לי את המילים הבאות שאותן חתכתי מתוך כלל המכתב:

- " אמממ... ילדונת מילולית שכמותך.. עכשיו תקשיבי לי.
עוד פעם את אומרת לי "מישהו מהכלוב" ומייחסת את זה לי... אני בא אליך ברגע זה, ו... לא יודע מה.
😄

אני לא "מישהו מהכלוב"
אני איש.
אמיתי.
רגיל בחיי היומיום. "

חייכתי.. אין ספק שהוא צודק.. הרי בכנותי אותו "מישהו מהכלוב" אני מכניסה גם את עצמי לאותה קטגוריה מטופשת..
אין ספק כי עובדתית אני אכן "מישהי מהכלוב" אך עובדה זו מרמזת אולי, רק על עשירית האחוזים מן האדם השלם שקיים בתוכי..

הוא ממשיך ללחוש לי מילים חזקות שמצליחות לגעת בכפתורים הנכונים.. וזה חדש לי.. הריגוש הזה שמתרחש ממש כאן.. במקום שבו תכננתי רק לקרוא ולכתוב..

אם יש עוד משהו שמרגש אותי מאוד, הוא שייך בדיוק לרגעים האלו, בהם אני מוצאת לעצמי אטרקציה חדשה כזו, של התמודדות עם תוכניות שמשתבשות.. שיוצאות משליטה.. שסוטות מהדרך.

לעזעזאל!!!!. כמה שאני אוהבת את הסטיות האלו!