באופן קבוע וחד פעמי

לא יודעת איך ולמה אבל כנראה האנרגיות של ראש השנה לא מסתפקות בלחלוף לידי, הן נכנסות וחודרות וממלאות לי את הראש במלאי חדש של שאלות ותהיות, כאבי בטן, ריקנות, התפרצויות שמחה וכעס ובעיקר חשבון נפש.

לחץ העבודה ירד והביא איתו רגעי מנוחה רבים מספיק בכדי לפנות מקום בראש למחשבות שנדחקו אל קרקעית המוח.
משהו מתרוקן ממני ומטריד, ההרגשה המוזרה הזו נטולת הלחץ המאפיין ימים כתיקונם, הרגשה של אי עשייה, של עוצמות שנחלשות, של איבוד שליטה.

בפרשת השבוע "וילך" דברים ל"א אומר ה' למשה "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה.."

לא מעט פירושים יש על הפסוק הזה.. חלקם מדברים על כך שלאלוהים נמאס מכך שבני ישראל הפסיקו להאמין בו והוא מחליט להפסיק להשגיח עליהם ולא לתת להם סימן לקיומו.. המטרה בסופו של דבר, לגרום להם להבין שאם תחזור להם אמונתם בו, יחזור הוא להשגיח עליהם ולהגן עליהם מכל רע.

אחד הפירושים אומר שהכוונה היא, שבדרך כלל דווקא מה שנסתר מעינינו הוא העיקר ולאו דווקא הגלוי והברור...

המטרה שלנו היא להתבונן בעולמנו הפנימי ולנסות להבין כיצד אנו יכולים לראות ברגעי הקושי והמועקה אבני דרך בשביל המוביל אל האושר המיועד..

ואז.. כשיגיע הטוב.. מי יבטיח לנו שמטרתו אינה לחזק אותנו ולזרוע בנו אמון בעצמנו, שייתן לנו את הכוח להתמודד עם הקושי הבא שמחכה לנו בסוף הדרך הזו..

וכך הלוך ושוב אנו חיים באשליה והכל נסתר מעינינו, וכל שנותר לנו הוא לחפש את רגעי האושר הקטנים בין כלל הרגעים הקשים או השמחים המלווים את חיינו..

הריקנות עדיין ממלאה חללים ריקים בתוכי, הרבה התרחשויות קרו לאחרונה ולא יודעת באיזו מגירה לאחסן כל אחת מהן.. ואולי נכון יותר יהיה להשאיר אותן מפוזרות בחוץ או על השולחן.. שכולם יוכלו לחטט ולדעת.

ועכשיו.. גם אני.. הסתר אסתיר פני ואלך לתפוס שעה של שינה עד שירגעו בי הרוחות הנושבות האלו.. עם ריח הגוייבות המרגש באוויר שמזכיר לי כל שנה מחדש שזה הזמן..

זמן למה? זמן ללכת..

כמה סיפורים רצו לי בראש ביומיים האחרונים..מטורף פשוט..
כתבתי לי אותם בראש וסידרתי כל כך יפה, כל מה שהיה צריך זה להגיע למחשב ולשפוך אותם על המקלדת..
אבל עד שהגעתי, השתנו האנרגיות ודברים חדשים התווספו ודחקו את אלו האחרונים, אל אחת המגירות בראש ועכשיו איבדתי את המפתח.

מוותרת.. מסתפקת בעובדה שכשכתבתי אותם בראשי הם היו נפלאים, מרגשים, מרטיטים ומלאי תשוקה, בסופו של יום, הרי הפקתי מהם את מה שרציתי וכעת יש לי רצונות חדשים שמבקשים להתגשם.

היום בצהריים, כשישב וניגן על גדות הנחל ואני בהיתי באופק הצבעוני.. אמר לי האינטליגנט משפט שקרא על איזה קיר:" אדם שחושב שהעולם שלו זה כל מה שיש לו - למעשה אין לו דבר , אדם שחושב שהעולם זה כל מה שיש לו.. יש לו הכל "

ניסינו להתעמק במשפט ולחשוב אם יש בו ממש או שזה סתם משפט שמנסה להיות מתחכם, אבל היינו בלהט הנגינה והמשכנו לשיר הבא, כך שלא הגענו למסקנה החלטית בנושא.

המשכתי לחשוב על זה בדרך הביתה ואני מניחה שהכוונה של אותו אחד שפיתח את המשפט היה שתמיד כדאי ללמוד ולהכיר דברים חדשים ביקום ולהפוך את המתאימים לחלק מהעולם שלך.
אנשים שלא יוצאים מעולמם המוכר והבטוח כדי לנסות ולחוות חוויות לא מוכרות, מסתכנים בלהישאר כל הזמן באותו המקום. בטוח אולי..אבל משעמם.

אני חושבת שהמשפט שאני יותר מתחברת אליו (איזה נוסח רוחני פלצני יצא ממני..) באותו עניין, הוא :

" אם תעשה תמיד מה שתמיד עשית.. אל תתפלא אם תמיד תגיע רק עד לאן שתמיד הגעת"

ואם לומר את האמת.. אני ממש מבסוטית מהמקומות שאליהם אני מגיעה כל הזמן..
(נו טוב........... כמעט כל הזמן)

"תגידי" הוא שואל "מה את הכי אוהבת שעושים לך?" וזה תמיד כל כך מצחיק אותי שהם שואלים את השאלה הזו..
זה מעיד על סוג של בינוניות בעיני, כאילו שהוא לא ממש מתכוון להתאמץ ולגלות בעצמו..וממילא מי הבטיח לכם שכשאתם תעשו את מה שאהבתי שעשה הקודם אני אהנה באותה המידה.. הרי לכל אחד מומחיות שונה וייחודית לו.

וחוץ מזה, מה זה משנה מה אני אוהבת שעשו לי עד עכשיו, מה שמשנה זה אם אני אוהב את מה שאתה תעשה כרגע,
ואיך תדע אם לא תנסה..

עדיף היה לו היית שואל "מה את ממש לא אוהבת שעושים לך.. אבל ממש לא אוהבת" ומעניין עוד יותר.. אם היה לך האומץ לנסות ולעשות דווקא את זה.. :))

אני גיטרה
הרוח מנגן עלי
בחילופי עונות
אני גיטרה
מישהו פורט עלי
בחילופי המנגינות.

כשמתחשק לי לפלרטט
אני פוצחת בדואט
גם אם זה טריו או קווארטט
זה לא מפריע.


אני גיטרה
הייתי פעם עץ אולי
ובתיבת התהודה
אני זוכרת
כל מי שניגן עלי
ואומרת
תודה

התעוררתי ב 12 בצהריים לבית מסודר ונקי שהוסיף אושר למנת הבוקר היומית לקראת הסופ"ש המתקרב והחסיר 200 ש"ח ממלאי המזומנים..

זה מצחיק אותי שכל הזמן פונים אלי עבדים שרוצים לנקות ולשלם ואני ממשיכה לבחור בלשלם למנקה, לפעמים נראה לי שלנשים רווקות או נשואות נטולות ילדים יותר קל בקטע הזה של להכניס הביתה מישו ולקחת את הסיכו(י)ן שהוא ידע איפה היא גרה ויופיע שם גם כשהיא לא ממש זקוקה לחסדיו.

עכשיו אני מרגישה כאילו רק אחר הצהריים וזה אומר שהלילה עוד ארוךךך...

בא לי משהו מעניין
בא לי לטרוף
בא לי להתפרק
בא לי להתחבר
בא לי להתפלש בבוץ
לקפוץ בשלוליות
בא לי להתלכלך
בא לי להתנקות
בא לי את הריח הזה של החג..
בא לי לרקוד ולהשתולל
בא לי לראות מסביב מלא אנשים שמחים ושתויים
בא לי להשתכר
לעשן
לשחות
לשתות
לקפוץ
למצוץ

האיש של הפוסט הקודם רוצה נורא שנפגש שוב וגם אני.. אבל אני לא ממש בטוחה במה מתחשק לי לעשות איתו.. סקס רגיל לא מעניין אותי בכלל, ולחשוב על לאלף אותו מהתחלה, כמה שאני אוהבת ונהנית.. זה דורש ממני כל כך הרבה אנרגיות והשקעה..

אחר כך הם מתמכרים ולא יכולים להרגע מהחוויה המסעירה..
ואז הם מתחילים להעיק ולהפריע..
ואז את מתחמקת באלגנטיות נשית ועוצמתית..
ואז הם נעלמים לאט אבל בטוח..כי את בוחרת אותם מראש איכותיים ומבינים עניין..
ואז אני שוב רוצה מישהו חדש להשתעשע איתו.. ושוב צריך לאלף מהתחלה..

יכולה לדמיין את המפגש המטורף הזה שבו אזמין למשתה ביער את כל אלו שאילפתי..
הם ישרתו אותי ויגישו, וישתדלו ויסתובבו סביבי.. ויריבו על הזכות למזוג עבורי את היין לגביע, ויריבו על הזכות לעסות את גופי בשמנים ונגיעות מפנקות.. ועל האפשרות לפנק אותי בשלל מטעמים שיוגשו לפי על מגש גופה של אשה יפה וטעימה..

וואוו... נהיה לי חם..

כל העצב הלך חלף לו ואת מקומו בא להחליף שעשוע מתוק.
משהו קורה באוויר, מרגישה את כל המבטים שלכם עלי.. כן, גם בגב מרגישה את העיניים שלכם מטיילות בליטוף.

אמר ששם לב לעובדה שיש לי אצבעות ידיים מדהימות, שלא הצליח להוריד מהן את המבט כשישבנו מסובים לשולחן עמוס מטעמים ואנשים יפים.

שאלתי מה זה עשה לו והוא ענה בלי להסס "רצון עז להזדיין איתך"
עניתי שזיונים לא עושים לי את זה, בשביל זה יש לי את האנטליגנט שלי, שמזיין ומלטף וגם סוטר ותופס.

כרגע אני מסתובבת בעולם על מנת להשתעשע בנשים יפות ולהשפיל גברים חזקים, וזה בלבד מה שממריץ אותי כשעובר לידי גבר חזק ומרתק.. כמוהו..

שאל אותי מה האיבר הכי סקסי בעיניי ואמרתי שכמה שזה נשמע בנאלי, הכי עושה לי את זה, זה המבט בעיניים.
אמר שהיה בטוח שאגיד הידיים. אמרתי שהכי הכי זה השילוב בין המבט הנבוך בעיניים של גבר עם ידיים חזקות.

אמר שזה נשמע מבטיח כי הוא עונה לגמרי לתיאור.

אשה לא שלטה בו מעולם למרות שנסיון מיני מכל סוג אחר פרט לשליטה לא חסר לו.
איש העולם הגדול, מצליחן, נהנתן, ואיך פתאום נחתתי עליו והרעדתי קצת את האדמה שמתחתיו.

משועשעת.. מאוד..

הבטיח להיות ילד טוב ולתת לי לעשות בו כל מה שאחפוץ למרות שרעד קצת לפני ששחרר הבטחה.
יכולתי לשמוע את בית הבליעה בשניה בה החליט להעביר אלי את המושכות.
חייכתי והוספתי שהוא לא יצטער על ההחלטה, אמר שהוא יודע. שמחכה..

וגם אני..

וזה עושה לי נעים בבטן ופרפרים בראש.
ממלא אותי בריגוש מיני עצום, שמחפש לו מתקן חדש, בגן השעשועים הגדול מדי של החיים המטורפים שלי.

לא יודעת איך קוראים לזה אבל הוא עוטף אותי בכל מקום חשוף בגוף..
למען האמת ולמעני.. גם במקומות האפלים והנסתרים. כאילו אין דרך לברוח ממנו, כמו מחלה שמתפשטת ונכנסת מתחת לעצמות וממלאה כל כדורית דם שהאמינה ברוב חוצפתה ויהירותה שתצליח להתחמק מהגזירה.

אני חושבת שיש לזה שם, רק שלא מצליחה להזכר בו כרגע. אבל בטוחה שאני יודעת. בטח יודעת, הייתה תקופה שהוא היה דייר קבוע בחדרי נשמתי. אבל עכשיו? אחרי כל כך הרבה זמן מאז שנעלם? הביקור הזה.. ככה במפתיע.

אפילו לא הודיע שיגיע, לא נתן לי זמן להתכונן, נחת עלי בהפתעה גמורה.

כבר שכחתי מה אהב לשתות ולאכול, על מה אהב לצחוק ועל מה לבכות ולמה..
איך נחת עלי ככה פתאום ביום שישי בערב..
איך עטף אותי ככה.. בעצב

קוראת משהו באיזה אתר.. מעין בלוג של מישהו.. לא ביזארי מדי, לא אפלולי, לא מטורף מדי ולא יומרני.. כתיבה פשוטה וכנה שמתארת פיסת חיים של איש רגיל ייחודי ומעניין. מתחילה להרגיש פתאום את הזרמים האלו שעוברים בשיפולי הבטן התחתונה, מכוונים עצמם ישירות אל מרכז הפישוק שנוצר שם באופן טבעי בין הרגליים שלי... מתרגשת.

מכירה אותו.. דווקא נפגשים לעתים לא קרובות.. יודעת שהוא מעוניין ואני בדרך כלל מאוד לא. כמעט תמיד בליווי האביר האינטיליגנט שלי.. וגם אם נפגשים לבד.. רק נהנית מחוכמתו, מאצילותו, מכישוריו ויכולת העמידה והישיבה שלו מולי בידיעה ברורה שלא יקרה בינינו דבר.
היכולת והנחישות לא לוותר על הפגישה איתי ומנגד.. לא ללחוץ או לדרוש את קרבתי במפגיע.
הוא לא יודע שאני יודעת שהוא כותב.. לא יודע שאני קוראת אותו.. או שכן.?..?

ואני קוראת אותו פתאום.. אולי לראשונה, ולומדת להכיר בו צדדים מרתקים שידעתי על קיומם, אך לא התפניתי להתבונן בהם מקרוב יותר.
זרמים נוספים עוברים ממרכז הגוף או המוח (כבר לא בטוחה) אל הפטמות שמזדקרות בן רגע. מיד מרגישה צורך לכתוב. לא לאונן. לא להזדיין. לא לפגוש בו. רק לכתוב.

כמה כיף שיש כאן מקום.

ולא.. לא הבטחתי לקיים הבטחות..
לא יודעת למה אני כאן שוב אבל זה קורה. לא שיש לי מה להגיד, בסך הכל לא הייתי פה איזה 22 ימים.. כמעט.
הכי עשה לי חשק לכתוב היה כשנוכחתי לגלות, שלמרות הפוסט האחרון בו הודעתי על פרישתי מהכתיבה נרשמו מספר רב של צפיות בבלוג.
לא אשקר ואכתוב שדי שימח אותי לגלות שלא היה יום אחד ללא צפיות במשך 22 הימים בהם נעדרתי. וכן, יש בזה משהו שעושה נעים.. בבפנים של ההוויה. הידיעה שמחכים לי, שקוראים אותי, שאני מעניינת אתכם למרות שאני מסתתרת לי מאחורי ניק ולא ממש מתערבבת בקהילה.

החלטתי לשנות את שם הבלוג כי הסיכוי שאכתוב יותר מפעם בשבוע הוא די קלוש.. וממש אין לי זמן להתמכרות המוזרה הזו.. וחוץ מזה.. אני מרגישה באוויר משב רוח קל של שינוי.

לילה טוב.. והרבה אהבה..לכוללללללללללללללללללללללללכם

כי הרי.... לא דברנו עוד על אהבה }{

בזמן האחרון כמעט ולא נכנסת לכאן בכלל.

זה לא שלא קורים דברים מענינים, אבל אין לי זמן ואמביציה לשחרר אותם לכאן.
אני עובדת לא מעט בזמן האחרון.. מבלה מספיק.. מזדיינת ממש כמו שאני אוהבת ונהנית מכל רגע. כמעט.

אני יודעת שאנשים נמשכים תמיד לקרוא ולשמוע אנשים שרע להם.. שלא מוצאים את עצמם.. שמרגישים שהחיים מתבזבזים להם ובורחים מבין האצבעות.

כנראה שיש לנו נטייה טבעית להנות מצרות.. זה גורם לנו להרגיש טוב עם הצרות שלנו ויותר מזה.. חיוניים בנוכחותינו כתומכים בזולת.. זולת עצמנו.

אנשים שטוב להם לאורך זמן מקלקלים לנו את ההנאה המטופשת והמעוותת שנרקמת כשאנו פוגשים עוד אנשים כמונו שחייהם אינם מושלמים.

יש משהו בלתי הגיוני באדם שטוב לו כל הזמן ואכן.. אין דברים כאלו באמת.
האושר, כפי שכתבתי בפוסטים קודמים, מורכב מרגעים רגעים.
נתיזי אושר בים של חיים שלמים. וכשפאזל חייך מורכב מהרבה חלקים מהסוג הקרוי "אושר", את יכולה לומר בפה מלא (זין) ובלב שלם שאת אכן מאושרת.

נכון.. הידיעה על אושרו של אחר אולי מקלקלת לנו את ההתפלשות הבוצית הנעימה והמחרידה בביצת ה "צרת רבים חצי נחמה", אך נותנת לנו תקווה שגם בנו יכול האושר לגעת אם רק נאמין.
יעידו על כך אלפי האנשים המכתתים רגליהם לתחנות ה"לוטו" וה "טוטו".

אך בשונה מאלו הממלאים כרטיס וממתינים לזכיה בציפייה, אלו שיגיעו לאושר האמיתי (במהלך חייהם.. טעות גדולה היא לחשוב שהאושר מגיע בסוף) יהיו אלו שיבינו שהאושר נמצא בתוכם, רק צריך לפקוח עיניים ולהתבונן למקומות הנעימים.. אותם אלו שנותנים לנו כוח להתבונן באלו הפחות נעימים ולדעת שאפשר וכדאי לשנות.

מאחר והכתיבה שלי התחילה כפוסטים יומיומיים, המשיכה כטור שבועי ונותרה יתומה מכתיבה ימים ארוכים מדי אך מאושרים מספיק בכדי למלא אותי ולרוקן אותי ממילים, החלטנו אנוכי ואני שהגיע הזמן לומר שלום.

יכול להיות שאני מפחדת מעין הרע.. (יש ניק כזה למישהו כאן??)
יכול להיות שאני חוששת מרגעי משבר שיקלקלו את הבלוג השלוו שלי.
יתכן ואת הדברים החשובים באמת.. אפילו כאן, בשם הבדוי.. אני לא מסוגלת לחשוף.

לא. לא מדובר בסקס פרוע וחסר גבולות במקלטים חשוכים ומאובזרים, אלא בנבכי נשמתי העמוקה המאפשרת לעצמה (כך מסתבר) להחשף רק מול האיש שלי.. האינטיליגנט ההוא, שאני כל כך אוהבת ובטוחה בנוכחותו.

ובכל זאת, אני בוודאי אמשיך להסתובב כאן באיזור.. כי השכנים טובים בעייני (הפקוחות).
אמשיך לקרוא ולהגיב.. ואולי אם ארגיש צורך מיוחד.. לא אוכל להתאפק ואכתוב.

תודה רבה לכולכם,
נעמתם לי מאד.