באופן קבוע וחד פעמי

לא יודעת איך ולמה אבל כנראה האנרגיות של ראש השנה לא מסתפקות בלחלוף לידי, הן נכנסות וחודרות וממלאות לי את הראש במלאי חדש של שאלות ותהיות, כאבי בטן, ריקנות, התפרצויות שמחה וכעס ובעיקר חשבון נפש.

לחץ העבודה ירד והביא איתו רגעי מנוחה רבים מספיק בכדי לפנות מקום בראש למחשבות שנדחקו אל קרקעית המוח.
משהו מתרוקן ממני ומטריד, ההרגשה המוזרה הזו נטולת הלחץ המאפיין ימים כתיקונם, הרגשה של אי עשייה, של עוצמות שנחלשות, של איבוד שליטה.

בפרשת השבוע "וילך" דברים ל"א אומר ה' למשה "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה.."

לא מעט פירושים יש על הפסוק הזה.. חלקם מדברים על כך שלאלוהים נמאס מכך שבני ישראל הפסיקו להאמין בו והוא מחליט להפסיק להשגיח עליהם ולא לתת להם סימן לקיומו.. המטרה בסופו של דבר, לגרום להם להבין שאם תחזור להם אמונתם בו, יחזור הוא להשגיח עליהם ולהגן עליהם מכל רע.

אחד הפירושים אומר שהכוונה היא, שבדרך כלל דווקא מה שנסתר מעינינו הוא העיקר ולאו דווקא הגלוי והברור...

המטרה שלנו היא להתבונן בעולמנו הפנימי ולנסות להבין כיצד אנו יכולים לראות ברגעי הקושי והמועקה אבני דרך בשביל המוביל אל האושר המיועד..

ואז.. כשיגיע הטוב.. מי יבטיח לנו שמטרתו אינה לחזק אותנו ולזרוע בנו אמון בעצמנו, שייתן לנו את הכוח להתמודד עם הקושי הבא שמחכה לנו בסוף הדרך הזו..

וכך הלוך ושוב אנו חיים באשליה והכל נסתר מעינינו, וכל שנותר לנו הוא לחפש את רגעי האושר הקטנים בין כלל הרגעים הקשים או השמחים המלווים את חיינו..

הריקנות עדיין ממלאה חללים ריקים בתוכי, הרבה התרחשויות קרו לאחרונה ולא יודעת באיזו מגירה לאחסן כל אחת מהן.. ואולי נכון יותר יהיה להשאיר אותן מפוזרות בחוץ או על השולחן.. שכולם יוכלו לחטט ולדעת.

ועכשיו.. גם אני.. הסתר אסתיר פני ואלך לתפוס שעה של שינה עד שירגעו בי הרוחות הנושבות האלו.. עם ריח הגוייבות המרגש באוויר שמזכיר לי כל שנה מחדש שזה הזמן..

זמן למה? זמן ללכת..