לפני 18 שנים. יום שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 23:41
לא יודעת איך קוראים לזה אבל הוא עוטף אותי בכל מקום חשוף בגוף..
למען האמת ולמעני.. גם במקומות האפלים והנסתרים. כאילו אין דרך לברוח ממנו, כמו מחלה שמתפשטת ונכנסת מתחת לעצמות וממלאה כל כדורית דם שהאמינה ברוב חוצפתה ויהירותה שתצליח להתחמק מהגזירה.
אני חושבת שיש לזה שם, רק שלא מצליחה להזכר בו כרגע. אבל בטוחה שאני יודעת. בטח יודעת, הייתה תקופה שהוא היה דייר קבוע בחדרי נשמתי. אבל עכשיו? אחרי כל כך הרבה זמן מאז שנעלם? הביקור הזה.. ככה במפתיע.
אפילו לא הודיע שיגיע, לא נתן לי זמן להתכונן, נחת עלי בהפתעה גמורה.
כבר שכחתי מה אהב לשתות ולאכול, על מה אהב לצחוק ועל מה לבכות ולמה..
איך נחת עלי ככה פתאום ביום שישי בערב..
איך עטף אותי ככה.. בעצב

