באופן קבוע וחד פעמי

יום חמישי, הצפרדע הזה בכניסה ואחר כך במרכז הרחבה כל כך מצחיק אותי.. והפרצופים שהוא עושה..פתאום שמה לב שמסתכלת רק עליו.. הסשן של שלוש הבנות על הבמה בהחלט נחמד אבל כולי מוקסמת מהצפרדע.. איזה כיף לו.. להסתובב ככה בין האנשים כולו צבוע בירוק זוהר.. אף'חד לא ממש יודע מאיפה הגיע.. ושוב הפרצופים המשעשעים שלו.. אני מתמוגגת.
מכירה אותו דווקא.. ממקום אחר בחיים.. ובגלל זה כל כך קשה לי ההתעלמות ממנו.. יודעת שזו פעם ראשונה שהוא נקלע למקום כזה.. שלא בכוונה..פשוט היה ליד ונכנס כי היה נראה לו מעניין..האנשים, הצבעים, התחפושות.. בגלל הצפרדעות שלו אף'חד לא שם לב שהוא לא שייך.. אז הוא נכנס.

מצחיק שכזה, אין לו מושג לאן נפל..זה המקום היחיד שבו מתייחסים אליו כאילו ששום דבר בו לא מוזר.. רק אני לא מצליחה להסתיר את החיוך אז מתרחקת..

פעם ראשונה שלי במקום הזה.. וכולם מסתובבים סביבי במבטי הערצה מטורפת.. מדי כמה דקות ניגש מישהו לשאול אם אני לא מתעייפת..רואה אותו מהסס עשרות פעמים עד שמאיז לשאול.. כל כך חושש מהתגובה.. מגמגם משהו על כמה שישמח לשמש לי ככיסא נוח או כל דבר נוח אחר שמתחשק לי. אחרים מציעים לי לשתות.. וסיגריה.. וצועדים אחרי בהיסוס לשירותים.. אולי שם בחשכה יעיזו לשאול אם אפשר... לעסות לי את הרגליים או הכתפיים או את המוח אם הוא כבר התעייף מחיזורים.. רואים שאני חדשה כאן..? זה כנראה כל כך בולט.. יודעת שאי אפשר להתעלם מהעוצמה שמשדרת ומסתובבת במקום עכשיו יחד איתי.. עם כל תנועה.. עם כל צעד.

אוהבת את העוצמה הזו המרוחקת והמחוייכת שאני מוציאה מעצמי ברגעים כאלו.. נהנית לראות אותם מהססים... כמו כלב שנזרק לצער בעלי חיים ומנסה להפגין את מיטב כשרונותיו כדי שארחם עליו.. מוכן לספוג את כל מנות העלבון המתבקשות ובלבד שאאסוף אותו בסופו של הלילה לביתי החמים..
מוכן אפילו לשמש כשטיח בכניסה..
רק שאתן סימן.. והוא יבוא.
אבל יודעת.. שכמו כל כלב.. מספיק שתעבור בדרכו כלבה מיוחמת.. והופ!! הוא ישכח את כל מה ששינן..
אז אם כבר כלב.. מעדיפה אותו כלבה!

כל כך אצילית הרגשתי.. מרחפת.. כמו באחת ההצגות בהן שיחקתי גבירה אריסטוקרטית מפונקת ויפה..

יוצאת רגע החוצה..עובר לידי אחד חמוד כזה שואל אם יש לי אש.. מוציאה מהתיק ומדליקה לו.. הוא מודה לי ושואל אם אני עוזבת.
" איך אני יכולה..? להדליק אותך ואז ללכת?" אני שואלת אותו מרוצה מעצמי.. גם הוא.. אולי רואה בזה סימן.. אבל אני יודעת שלמרות הרושם החיובי שעשה, אני לא בעניין.. בשבילי הוא כרגע רק עוד משחק..הראש שלי במקום אחר עכשיו.


יוצאת לנשום אוויר נקי וחוזרת ישר לשירותים.. כל כך רוצה שימצא אותי כשאצא משם.. שיעמוד מולי ויתקע בי את המבט הזה בעיניים.. זה שאומר "מצאתי אותך" "חשבת שתצליחי להתחמק" שיפתיע אותי.. כאילו סיכם הכל עם האינטיליגנט מראש.. כאילו דברו מאחורי גבי וסגרו הכל בלי שאדע..
ומכאן נמשיך שלושתינו למקומות אחרים.. חדשים וסוחפים..

אבל הוא לא היה שם כשיצאתי.. וגם לא לאחר מכן..
כמוני.. לא מאותם שמסתובבים במסיבות מעין אלו..
כל מה שרציתי היה לצאת משם ולחזור הביתה.. ואז היא הגיעה... מדהימה ביופיה ונוכחותה.. וידעתי שקורצנו מאותו החומר..
שגם לה אין מה לעשות שם חוץ מסיבוב הופעות קצר שבו תגרום לכל הכלבלבים בשכונה לרייר ואחר תצא להתלקק כמוני על העולם הגדול שמחכה שם בחוץ.

כמו שני מגנטים נתפסנו אחת לשניה.. מבט בעיניים.. חיוך.. והסכמה משותפת נטולת מילים מיותרות, להמשיך יחד את הלילה..
סיבוב שתייה אחרון של האינטיליגנט ושלי.. ראשון שלה ושל הבחור שהביאה.. וכבר ארבעתינו בדרך החוצה.

היה לילה מדהים.
מלא בהומור.. בחיוכים.. בלטיפות.. בפינוקים.. בשיחות חכמות על אנשים ונשים..
ושתיינו.. מלאות במשהו חדש ונעים כל כך.. כמו זוג מתרגש בתחילת הקשר..
וכל כך הרבה יש עוד להספיק ביחד..
וכל כך הרבה הספקנו במעט הזמן שהיה לנו..
היה נפלא.. ומתוק.. והדרך הביתה שהייתה מלאה בהורמונים משתוללים..
והסקס הטוב שהיה אחריו..

ועכשיו.. מרוגשת.. מעצמי, ממנה, מהאינטיליגנט שצועד איתי את כל הדרך הנעימה בבטחון והנאה..
ומהבחור ההוא שממשיך ללחוש לי מילים שמנעימות לי את הלילה ומעירות אותי בבוקר (ומחייך לעצמו עכשיו כשהוא קורא את השורה הזו..)

התרגשות כזו..של התחלה חדשה.. של עוד יום.