באופן קבוע וחד פעמי

שלשום.. 01:30 בלילה.. לבד בכבישים בדרך מירושליים לצפון.
איזה כיף.. הנסיעה הרגועה בשעות הקטנות של הלילה..
שתיקת הכבישים.. המוסיקה המרגיעה.. רשת ג' מפנקת אותי בשירים עבריים שאני כל כך אוהבת..
הרכב החדש והנוח.. החלון הגדול.. האורות המרצדים מרחוק כמו במסיבה מוצלחת ומזמינה, כזו שרק מחכה לי שאגיע ו..
השלטים הירוקים מסמנים לי שארוכה עוד הדרך הביתה ואני שמכורה לרגעי זמן האיכות שלי עם עצמי.. של בהירות המחשבה.. של החלומות בהקיץ.. של החלומות ב.... היייייייי..... מה זה שם? של מי היה הרעיון המדהים הזה...??? לקשט את הכבישים בכל כך הרבה אורות.. באדום... בצהוב.. ולבן??!! אמא'להההההההההההה!!!!

אני לא מאמינההה... זה בסך הכל האורות של כל המכוניות שמלפני מאחורי וממולי.. אף אחד לא בחר לקשט שום כביש.. ואם אני לא אעצור ואפסיק לנהוג ממש ברגעים הקרובים, גם אני אקשט את הכביש בשלל צבעים מרהיבים..
אז נתתי לעצמי שתי סטירות (אני עושה את זה מעולה) כדי שאתעורר ואגיע לחוף מבטחים.. מקום שבו אפשר להחנות ולשתות משהו.. להתעורר.

עוד 5 דקות של נסיעה לוחצת.. השירים הנעימים והמרדימים הוחלפו בשירי סמבה מעוררים אבל גם זה לא עזר.

העייפות.. הוחלט חד משמעית על עצירה בצידי הדרך.. כן כן.. בשוליים (רחבים) כי באמת שלא יכולתי למשוך עוד.. וזהו.

העיניים נעצמו כמעט מיד.. לא לפני ששחררתי לאינטיליגנט הודעת SMS ובה עדכונים למצבי הזמני..עוד הוספתי שאין צורך לדאוג...
שאשאיר אורות מהבהבים.. שאעמוד הכי בצד שאפשר.. שלא אצא מהרכב אפילו לרגע בלי האפוד הצהוב המזעזע.. ושמייד כשארגיש שאני מסוגלת לתפקד בעירנות.. אאסוף את עצמי ונגיע (אני והאוטו)

התעוררתי..קרררררררר..ממש קר..... מנסה להדליק את האוטו כדי לפתוח מזגן.. כלוםםםם!!!
פרררררר פרררררר פרררררר אלו היו הקולות שהשמיע הסטרטר.. וחוץ מזה..כלום!

כל כך עייפה הייתי שלא שמתי לב שכיביתי את האוטו אבל השארתי את האורות דולקים..וזהו.. נגמר המצבר!!
מבט קצר על צג הטלפון.. השעון מראה 03:00 מתי מתי כבר 8? אני קופאתתת.. הכל חשוך בחוץ, ופתאום כל השקט שהרגיש נעים ומרגיע לפני שעה וחצי הופך קר ומנוכר כל כך באמצע כביש ראשי בלילה.. לבד.

כל כך הרבה מחשבות רצות..מנסה לעצום עיניים לעוד כמה דקות, מי יודע.. אולי זה רק חלום רע ומטופש.. אולי אפקח אותן ואגלה שהכל בסדר? שום דבר!! הלך המצבר.. זה הרגע ללבוש את האפוד הצהוב ולצאת לכביש הסואן החשוך והקרררר.. מה זה הקור הזה לעזעזאל???

למה לא חשבתי לצרף מישו לנסיעה? האינטיליגנט.. חברה? אפילו אחד מאותם שולחי ההודעות האדומות בסגנון "מעוניין להיות הנהג האישי שלך, בכל שעות היום והלילה (בהודעה מראש כמובן) מתי שרק תרצי. צרי קשר XXXXXXXXXX "

רגע ארוך עבר עד שהעזתי לצאת החוצה.. (לקראת 05:00) זה היה כשהבנתי שרק ככה מישהו יבחין שאני זקוקה לעזרה.. רק ככה אצליח לבסוף להתניע.. ולהמשיך הביתה.

גג 5 דקות בחוץ.. משאית ואוטובוס שעברו אותי מהר ונהג טוב לב ומראה אחד.. שעבר אותי ב200 מטר וחזר אחרונית בשביל לצאת באמצע הלילה מהרכב החם.. להוציא כבלים.. ולהדליק אותי מחדש.

נסעתי. לבית הגעתי רק ב 7 בבוקר כי עצרתי גם בארומה לקפה ומבט כללי על אנשי הלילה המרתקים.

* הייתה מי שאמרה "אנשים טובים באמצע הדרך"
* ועל זה אמא שלי הייתה אומרת " איך יצאת מהבית בלי סוודר??? ועוד לירושליים? "
* לא.. היא בטח הייתה אומרת " עוד פעם שאת כותבת עלי במקום הזה ואני מדיחה אותך מהבית!!"