זה לא סוד שיותר מ 50% מזמננו אנחנו מעסיקים את עצמינו במחשבות וטרדות מתישות ומיותרות, שעיקרן הוא איך אנחנו נראים/נחשבים בעיניהם של אחרים. וכשאני כותבת אחרים אני מתכוונת לאחרים.. משמע ל כ-ו-ל-ם! החל מההורים שלנו ועד לאנשים שפגשנו הרגע בתור בקולנוע ולא נראה אותם שוב לעולם.
כן כן, גם אלו שממש.. אבל ממש ממש לא אכפת להם מה חושבים עליהם ושימותו הרכלנים.. גם הם נופלים במלכודת האנושית הזו..
הסיבה היא פשוטה מאוד.. אנחנו בסך הכל רוצים שיאהבו אותנו.
גם אותם אלו שרוצים לעורר פרובוקציות ולעשות דווקא וההפך ממה שמקובל וממה שאהוב על כולם עושים זאת כדי שיתעסקו בהם/איתם.. כך שגם זה נובע מרצון טבעי ליחס ותשומת לב.
יש את אלו שנהנים לשלוט ולחנך.. להרגיש קצת כמו אלוהים.. לראות את ההערצה.. ההשפעה.. הכוח שיש להם..
יש את אלו שרוצים שישפילו אותם.. יענישו אותם.. יכאיבו להם.. גם הם רוצים להיות במקום שבו הם מרכז העיניינים.. רק ממקום אחר.
מן הסתם כל אחד יודע איפה הצד "החזק" שלו.. השולט או הנשלט האדון או העבד השפחה או המלכה.
ומדי פעם מתחשק לנו רק לקצת..לרגע קצר.. להרגיש איך זה להיות בצד השני.. רק קצת.. לרגע קטן אחד.. ודי.
ואיך שלא יהיה.. ואיזה צד שלא ניקח.. חשוב לנו להיות בו הטובים ביותר. הכי טובים. שלעולם ועד נדע שאנחנו הכי הכי הכי הכי הכי שיש.
קשה לפעמים לחיות עם המחשבה הזו שכל הזמן אנחנו תחת עין בוחנת.. במעבדת מחקר.. פרטית.. ציבורית.. זוגית..חברית.. ובעיקר עצמית.
כשהייתי קטנה כעסתי על ההורים שלי על זה שאין לי אח גדול.. כזה שיגן עלי.. שילמד.. שיגונן.. שיסתכל מהצד ויגיד לי איפה אני טועה ויעודד אותי כשאני מוצלחת ונפלאה..
היום האינטיליגנט שלי ממלא את כל החללים ההם ועוד רבים ואחרים..
היום אני פחות ופחות חושבת על איך אני נחשבת בעיניהם של אחרים.. הרבה יותר חשוב לי איך אני נחשבת בעיני עצמי.. אבל אין ספק שטרם נגמלתי לחלוטין..
אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שאני כל כך מתרגשת כשאני מגלה כל פעם שכמות הצופים בבלוג שלי הולך ועולה מדי יום.
גם אני אוהבת אתכם.. תודה (;
* ועל זה אמא שלי בטח הייתה אומרת " אני באמת שמחה בשבילך שמצאת לך כאן בית חם.. אני החלפתי את המנעול! "
לפני 16 שנים. 19 בנובמבר 2008 בשעה 19:42
