באופן קבוע וחד פעמי

היום יום הולדת

מצטערת מראש על הפוסט הארוך ארוך הזה..מותר לי..יש לי יומולדת.

משנה לשנה זה נראה כמו סתם מן תאריך כזה די חסר משמעות.
זה לא שלא מברכים אותי ומתקשרים ושולחים הודעות ואפילו אורלי המדהימה הציעה שנחגוג ביחד בשישי הקרוב בנולימיט, אבל אני אשאיר לה את הכבוד לחגוג לבד,בכל זאת הכיף הגדול ביומולדת הוא להיות במרכז העניינים לבד בלי שותפים ומגיע לה.

אז גדלתי בשנה ואני לא ממש מרגישה שום שינוי או תחושה יוצאת דופן מאתמול או שלשום, דווקא לפני שבועיים עבר עלי יום מבורך ומרגש במיוחד, אולי אני בכלל צריכה לחגוג לפי התאריך העברי כמו שמישהי חכמה הסבירה לי לאחרונה..ואולי בכלל צריך לחגוג רק מתי שמתחשק כמו שאני אוהבת ועושה בדרך כלל ולא לפי תאריכים קבועים.

היה עמוס בנולימיט ביום שישי האחרון, הגענו קצת מאוחר כרגיל והבנתי שפספסנו סשן מוצלח, האינטיליגנט הסתובב כמו טווס והיה נראה שהוא די נהנה ואני..אני מצאתי פתאום בין ההמון את הילד המדליק מלפני שבועיים, (עיינו פוסטים קודמים) בו ברגע שנתקלנו במבט ראיתי איך נמרח חיוך מרוגש על פניו ,שאלתי לשלומו - " עכשיו הרבה יותר טוב" - השיב נחרצות כאילו התכונן זמן רב לשאלה ואני נשארתי מחוייכת , אמרתי שיש לי כמה סיבובים לעשות לפני שאוכל להתקשקש איתו והמשכתי בדרכי.

זה היה ערב פמיניסטי להפליא. הנשיות שלטה במקום חזק מאוד, כל כך הרבה נשים יפות וחזקות, מסוקרנות ומעונינות הסתובבו במקום, לרוב הזכרים שפנו אלי עניתי בנימוס אך בנחישות כי אינני מחפשת כל עניין כרגע ואם וכאשר אזדקק לשירותיהם אדע למצוא אותם בסביבה. הרוב הבינו היטב אך לאלו שחשבו שאם ימשיכו לכרכר סביב אולי אשנה את דעתי, הסברתי בנימה ידידותית שעבד אמיתי מכבד את המלכה שלו גם ובעיקר כשבקשתה לא עומדת בקנה אחד עם זו שלו.

היו המון ונילים במקום והיה נדמה כי הם קצת בשוק ויצא שבכל פעם שביקרתי בשירותים שמעתי מישהי אחרת מייללת בבכי, בחלק מהפעמים ניסיתי להיות שם בשבילן להקשיב ובחלק אחר הן פשוט הסתגרו בשירותים מיבבות על מר גורלן.

חשבתי שבכלל כדאי להציב מישהי שתהיה שומרת סף כזו שמסתובבת בחדרים ובשירותים ויכולה לקלוט אליה בנות שמרגישות במצוקה (היתה מישהי שבכתה שהיא לא מבינה איך היא הביאה את עצמה לזה וכו'...) יש מן קטע כזה של בנות שנסחפות לחוויה בחדרים ותוך 3 דקות או פחות מוצאת עצמן במצוקה נשימתית עם מספר גברים שלא היו מביישים סרט כחול עצוב.
הבעיה בסשנים מסוג כזה בעיקר אצל הבנות החלשות באופיין, שלא תמיד הן נכנסות לחדר עם האדון או המלכה שלהן, זה שדואג להן כמו שצריך אלא נסחפות לחוויה שבסופה הן נשארות מתוסכלות/מצטערות/פגועות וכו'..

ואף על פי,התחושה בלילה הזה היתה בעיקר נשית מאוד, הגברים הסתובבו במקום כמו כלבלבים מורעבים וגם הסאביות במקום נראו כשולטות הפעם בדרכן שלהן.

נוכחותו הצבעונית של ונוס אכן היתה חסרה ואני מאמינה שהוא ישמח לדעת. לצבע שהוא מוסיף למקום אכן אין תחליף.

הילד מצא אותי מאוחר יותר על הבר ונסחפנו לשיחה חושנית ופילוסופית על עולם הBDSM, היה מענג ומאכזב באחת לשמוע שהוא חושב שזו פעם אחרונה שלו כאן כי הוא מחפש מישהי אמיתית וחכמה לקשר רציני, מישהי בלי שריטות כבדות מדי שפשוט אוהבת את עולם השליטה לא מהמקום האכזרי ולא בגלל שחוותה אונס או התעללות מינית בעברה ויש לו הרגשה שזה לא המקום לחפש אותה, הבנתי אותו כל כך, יודעת שלא אוכל לשכנע אותו אחרת שבמקרים כאלו רק הזמן יעשה את שלו עד שיבין או עד שאמצא אותו מסתובב פה עם אהובתו, נזכרת כמה הייתי פעם במקום שלו חושבת שרק אני נורמאלית וכולם שרוטים, יודעת כמה לרוב הדברים הללו בהחלט בלתי נפרדים וכמה צריך לעבור בחיים כדי להבין שלשריטות האלו יש מקום בעולם ושאפשר להפיק מהם המון דברים טובים אם רק יודעים את המינון הנכון, את התיבלון הנכון, את המתכון, תמיד עם היד על הדופק, וגם אז אפשר והתנור יהיה חם מדי והתבשיל המוצלח ישרף.

ישבנו שם עוד דקות ארוכות, כמו שני שחקנים ראשיים במערכה האחרונה של הצגת הבכורה,
אחר כך הוא הלך לרגע להביא משהו והאינטיליגנט תפס את מקומו, כשחזר ראיתי את האכזבה בעיניו והתרגשתי, זו הפעם האחרונה שאפגוש אותו באותו הלילה או בכלל.

היה לילה של שיחות, שיחות מעניניות באווירה חושנית וקסומה, כמו היה כתוב לי על המצח "שיחות לשעת לילה מאוחרת" כל מי שהתקרב אלי הוציא ממני טונות של הקשבה ותשומת לב, הייתי חזקה מתמיד, הסתובבתי כמו היה המקום חצר הארמון הפרטי שלי, הרגשתי כל כך אשה וילדה וחתולה והיה לי טוב,

העייפות היתה זו שהכריעה את שעת העזיבה, איזה כיף שלא הייתי צריכה לנהוג בדרך חזרה!


בדרך הביתה במכונית, כשהאינטיליגנט לצידי מעסה את רגליי העייפות נוכחתי שוב לדעת כמה התמזל מזלי שמצאנו אחד את השניה עוד הרבה לפני שידענו לאן יובילו אותנו השבילים, וכמה כיף שהאיש הזה הוא החבר הכי טוב שלי וכמה כיף שנשאבנו לאותו העולם ביחד וששנינו מרגישים בדיוק במקום הנכון, וכמה כיף שבסוף לילה כזה מגיע בוקר חדש שמעיר אותי מחלום טוב אחד למציאות טובה אחרת וכמה טוב לחזור הביתה ולגלות שהילדים עוד ישנים ואפשר לגנוב דקות של התכרבלות משותפת בין השמיכות ולהתעורר לשבת ארוכה של שמש.

אם זו לא מתנה נפלאה ליום ההולדת ואם זה לא סימן למזל טוב תגידו לי אתם מה כן.