באופן קבוע וחד פעמי

יש משהו ביום הראשון של תחילת השבוע כמו ביום הראשון של תחילת השנה החדשה,

מין אחריות כזו שהוא לוקח על עצמו להוביל אותך עד לסופו עם תובנות חדשות,

עם רגעים חדשים, עם הרבה הפתעות.

ההתחלה לפעמים מהירה כל כך, מלאת אנדרנלין ועוצמה, כמו רץ למרחקים קצרים שיוצא למרוץ עם כל הכוח שצבר מסוף השבוע שנגמר,
מוכן לרוץ למשימה בדבקות ובשמחה, להוכיח לעצמו ולכולם (מי אלו כולם לעזעזל?) שהנה הוא הצליח.

לפעמים ההתחלה מקרטעת, גוררת רגליים מתובנות סופשבוע שהשאיר טעם אחר..
מתוק מדי..מר מדי..חם מדי קר מדי או סתם פושר..

ואז הכל מתנהל באיטיות..ללא חשק או רצון לקחת החלטות הרות גורל,
אין כל עניין לגלות אחריות על שורשיה של השנה הקודמת (סופהשבוע האחרון),
ועולה לו מן רצון עז להתנתק משעבר עליך ולהתחיל הכל מההתחלה..
רק שהתעוזה העוצמה והמרץ.. עדיין לא התעוררו.

והיום..

השעון המעורר מצלצל כבר מהבוקר ואני לוחצת על מתג הכיבוי ודוחה את הקץ..
הגוף ער כבר מ 7 וחצי אבל כל השאר עדיין שרוי בשינה עמוקה.

מעניין לאן זה יוביל אותי עד לסוף השבוע..

- סקרנית?
- מאוד!!
- נו.. זה כבר סימן להתעוררות..
- האמת שכן..
- בוקר טוב!