אני, והחיים המעניינים שלי

שבת זה היום החופשי שלי ואני בדרך כלל ישן עד 1 או 2 בצהריים. השבוע היה גם קשה ובקושי ישנתי (ביומיים-שלושה האחרונים לפני הסופ"ש ישנתי בקושי 3-4 שעות כל לילה).

אבל כשהגיע שבת בבוקר, ב9 בבוקר, היא הרגישה פתאום Needy והעירה אותי בחיבוקים וצומי. אחר כך היא ביקשה שאני אכתוב עליה את השם שלי. וכשאמרתי לה שתעזוב אותי בשקט היא הלכה לבכות בסלון. וכל זה לפני העבודה! ואז היא הלכה לעבודה וחזרה כי היא שכחה את המשקפיים שלה, ולמרות שהייתי חרמן הרגשתי שלא הגיע לה זיון אז רק דחפתי לה אצבע לתחת. להפתעתי זה היה מספיק כדי להעמיד אותה קצת במקום, אז היא אמרה תודה כמה פעמים וביקשה סליחה.

בשבתות אני משתדל להיות מנותק ולא להתעדכן אפילו במה שקורה בעסק. למזלה היא סיימה את היום עם תוצאה טובה, וזה באמת היה במזל כי כשהסתכלתי בסוף היום ראיתי שאת כל הכסף היא עשתה רק בסוף היום. כעסתי על זה שהיא לא ניצלה את כל היום כמו שצריך אבל אני משתדל לבחור את הקרבות שלי איתה כדי שהתהליך יהיה ברור, וכרגע הלקח צריך להיות שאם עושים כסף אז נענשים פחות.

אז הודעתי לה שהיא הולכת לישון על הריצפה הלילה, בלעדי, שזה החלק שקשה באמת בשבילה (לא כזה אכפת לה לישון על הריצפה). היא בכתה והתחננה כמעט שעה אבל הסברתי לה שעל זה שהיא הייתה Needy היא תענש בלא לקבל תשומת לב והיא תצטרך להראות לי שהיא יכולה להתנהג אחרת גם כשהיא מרגישה ככה כדי להתחיל לכפר על איך שהיא התנהגה בבוקר. הסברתי לה גם שהיא צריכה להודות על זה שאני מלמד אותה לקח ועל ההזדמנות לכפר והיא הבינה ואמרה תודה.

לפני השינה היא ביקשה שאני אכניס לה פלאג בתחת. אמרתי לה שתכניס בעצמה ואז היא אמרה שהיא מתחרטת והיא לא רוצה. הסברתי לה שוב שהעונש הוא לא לקבל תשומת לב ושלא כדאי בסיטואציה הזאת לנסות לסחוט אותו. היא ביקשה סליחה והלכה לישון.

ומה אתם יודעים, היא באמת למדה לקח.