כמה שהיא הייתה יפה. וכמה נחושה שהיא הייתה לאהוב אותי, במקום שאחרים היו מותרים ועוברים לבא בתור.
שכרתי חדר במלון דירות על בסיס שבועי. היו לי כמה סידורים לעשות לפני שאני חוזר לארץ, שבוע-שבועיים גג. היא כבר לא הייתה השולטת שלי, אבל בכל זאת שיחקנו בשליטה. היא אהבה להביא לי ביד ולשחק לי בתחת ואז להכריח אותי להריח את זה. וכמה שהיא אהבה לשבת לי על הפנים..
הזדיינו המון, 3-4 פעמים ביום. את כל הסידורים שלי עשיתי טיפה במשך היום ופשוט העברנו המון זמן ביחד. משכתי את כל מה שהייתי צריך לעשות כדי להיות איתה עוד, וכשלא היינו מזדיינים העברתי איתה את הזמן בסיפורים על ישראל וללמד אותה קצת עברית.
שמרתי על ריחוק מסוים ממנה. אחרי הכל אם היא שותה היא יכולה למות, וזה לא דרמה שאני מעוניין שתהיה חלק מהחיים שלי. והריחוק הזה ביחד עם כעס על החלום שנופץ כשהיא שתתה, הפך אותי לאלים יותר מהרגיל. והיא.. אהבה את זה מאד. התעללתי בה נורא.. הכיתי אותה ונשכתי אותה ואז הכיתי אותה שוב איפה שנשכתי ואז נשכתי שוב איפה שהכיתי.. והיא בכתה וצרחה והייתה רטובה נורא, ותמיד אמרה תודה.
היא כל פעם האריכה את השהיה שלה איתי עוד שבוע, ואני דחיתי את הטיסה שלי בעוד קצת - עד שכבר לא היה אפשר יותר והייתי צריך ללכת. היא נשארה שם עוד אחרי: עשתה קצת פיי-פור-פליי בשביל כסף (קצת ספנקינג לאנשים) ומצאה עוד כמה שקנו לה מצרכים וכד' ואחר כך מצאה לה איזה עבד והלכה לגור אצלו עד שהיא תחליט לחזור לאל איי. למזלה, העבודה הרגילה שלה הייתה גמישה והיא הייתה יכולה לעבוד בכל זמן ובכל שעה מהמחשב, והיא גם לא כל כך אחראית אז לא היה אכפת לה גם לפשל שם.
טסתי לארץ. היא שתתה עוד פעם אחת כשהיא הייתה בלאס וגאס, ואז נשבעה להקדיש את חייה לפצות אותי על זה עד שאני אסלח לה. עד שבסופו של דבר סלחתי לה. הייתי בארץ חודשיים לפני שחזרתי לצאת איתה להרפתקה ביחד.
המשך יבוא.
לפני 13 שנים. 25 באוקטובר 2011 בשעה 8:42