אני, והחיים המעניינים שלי

יש לה יחסי אהבה שנאה עם זה שאני מביא ביד. מצד אחד היא לא אוהבת את זה, ומצד שני היא אוהבת לראות אותי בתור 'וונקר' שלא יכול להפסיק.

בכל אופן, מאז ומתמיד לא הבאתי ביד בלי להגיד לה קודם, וברוב הפעמים (תלוי בסיטואציה שלנו), בלי שהיא אישרה את זה קודם.

הרבה פעמים בזמן שהייתי מביא ביד, בין אם כשהיינו בארצות נפרדות או כשהיא הייתה בעבודה ואני בבית, דיברנו באינטרנט תוך כדי והיא אהבה להתעלל, לתת משימות ולחלץ הבטחות תוך כדי.

אחרי כמה פעמים שהנושא עלה, גם מהצד שלי, הסכמנו שצריך לשלם מחיר מסוים בשביל להביא ביד. היא הכינה המון פתקים מקופלים ומודבקים עם מדבקה צבעונית בקצה. אם היא מסכימה שאני אביא ביד, אני צריך לשלוף 2 פתקים, לבחור אחד מהם ולעשות מה שכתוב בו לפני שאני יכול להביא ביד. הפתק השני נשאר לפעם הבאה, ואז אני צריך לבחור בין הפתק הזה לפתק החדש שאני אשלוף.

המדבקות מחולקות ל-3 קטגוריות: דברים לעשות כשהיא בבית, דברים לעשות כשהיא לא בבית ו'לא משנה'.

היא די התמידה עם זה לאורך תקופה, וזה עדיין נמצא שם. אני אף פעם לא יודע אם היא הולכת להגיד לי לשלוף פתק או לא כשאני מבקש רשות, זה בדרך כלל תלוי באיך הסיטואציה בינינו באותה תקופה.


על הפתקים כתוב דברים כמו(מה שהוצאתי עד כה שאני זוכר):

- להביא ביד במשך 5 שעות

- לגלגל קוביה ולשים פלאג גדול בתחת. על דרך הדוגמא עם יצא 5, הפלאג צריך להיות 5 דק' בפנים ו5 דק' בחוץ עד שאני גומר.

- למיין ולערוך רשימה של כל הצעצועים שיש לנו (יש הרבה, מזוודה וחצי והם היו בבלגן)

- לאכול את זה אחר כך

- אורגזמה הרוסה

- לחכות 3 שעות לפני שאני מתחיל

היו עוד ויש עוד בקופסא. זה כל מה שאני מצליח לזכור כרגע. זה ללא ספק הופך את העניין להרבה יותר מרגש.