העליתי במשקל היום. לעזאזל.
אחרי הריצה של המייל שלחתי לקיילי (לא מיס קיילי) תמונה של הזמן וסיפרתי לה שעליתי במשקל שוב.
“טוב מהיום תעשה 2 מייל” היא סימסה.
“זה יקח נצח!! מייל אחד לוקח לי 20 דקות!!” התלוננתי.
“חח” הייתה התגובה שקיבלתי.
היו לי מטלות לעשות היום. דיברנו אתמול בלילה על ביזבוז זמן בתור פטיש והיא החליטה על מטלה: הייתי צריך לנקות ולסדר את החדר שלי. ואת כל הקירות. דיברנו על עוד כלמיני דברים כמו לעמוד בפינה ולכתוב שורות וכאלה. היא שלחה אותי לפינה בערך ב-9. אחרי חצי שעה התחננתי לצאת והיא אמרה לא. אחרי עוד חצי שעה התחננתי שוב וביקשתי להמשיך מחר כי כבר מאוחר והיא הסכימה, אבל התבאסה כי היא ממש נהנתה. פאקינג שעה. “כמה זמן היית משאירה אותי שם אם לא הייתי מבקש?” שאלתי אותה. “לא יודעת. אולי עד שהיה מגיע הזמן לישון”. שזה 12 בלילה. 3 פאקינג שעות וזה היה נראה לה סביר. היא נהנתה… היא ציינה בפני אחר כך שמאד מוצא חן בעיניה הרעיון שלי מביא ביד בפינה.
שתיתי וכבר היה אחרי 12, שזה הזמן שאני צריך להיות במיטה בשבועיים הקרובים כי אני בעונש, וביקשתי להישאר ער עוד. התחננתי. היא לא הסכימה. היא אוהבת להכריח אותי לשתות אז נתתי לה הצעה: “תני לי להישאר ער עוד דרינק אחד ותני לי עוד מטלה למחר”. התשובה שלה הייתה “אתה יכול לקבל עוד מטלה: מחר אתה מנקה את כל החלונות בבית. אבל אתה לא מקבל עוד דרינק. לילה טוב”. בחיים לא ניקיתי חלונות, אבל יש לי 13 מהם בבית וזה נשמע לי מתיש. “לא!! כל הרעיון היה מטלה בתמורה לעוד דרינק!” התלוננתי, אבל ההתבכיינות שלי נפלה על אוזניים ערלות: “בלי דרינקים יותר ולך לישון או שמובטח לך ריתוק של 3 שבועות” היא סימסה. “אבל אני ממש רוצה לשאול אותך משהו…”, בגלל זה ביקשתי עוד דרינק, בשביל האומץ, “אבל בסדר אני אפסיק… אז עדיין יש לי את המטלה הנוספת?” שאלתי. “לך כבר לישון, ואתה עדיין יכול לשאול אבל תפסיק להיות כזה ביץ’ לגבי זה, וכן.” אחרי שהיא גם לא הרשתה לי לעשות עוד נרגילה, גמרתי והלכתי לישון.
אז היו לי את 2 המטלות האלה לעשות עוד אחרי ההליכה של המייל, ולכתוב פוסט, ולעמוד עוד בפינה. ידעתי שזה הולך לקחת לי כמעט את כל היום. אבל ידידה שלי שהייתי אמור לפגוש היום רצתה לבוא מוקדם ונשארה עד 9 בערב אז לא הספקתי כלום.
אחרי שידידה שלי הלכה ביקשתי רשות לעשות את כל המטלות מחר כשהיא תהיה זמינה כדי שאני אוכל לדווח בלייב והיא תוכל לפקח כדי שאני לא אעשה קיצורי דרך והיא הסכימה. שתיתי קצת ואמרתי לה שבגלל כל השתיה אתמול בלילה נראה לי שהערב אני לא אוכל יותר מדרינק אחד או שניים. היא אמרה בסדר, ואחרי שהכריחה אותי לשתות שלושה היא הודיעה שהגיע הזמן לישון.
היא לא הסכימה לי להישאר עוד ואמרה לי לגמור במיטה. הלכתי למיטה, וידעתי שהיא נהנית מכמה שאני סובל מהדרינקים הלילה אז עלה לי רעיון להשפלה והיא הסכימה לשמוע: “מה אם תכריחי אותי למזוג דרינק כפול ולשתות אותו *לבד* בלי לדבר איתך, ולגמור אחרי זה, גם כן *לבד*?”
זה מצא חן בעיניה. אמרה לי למזוג. מזגתי. “תשתה ביץ’” אמרה. אבל המשכנו לדבר.
“את יודעת, אני כבר כמעט גומר את הדרינק הכפול הזה ואנחנו עדיין מדברים!” אמרתי לה.
“כן, כל הרעיון היה שאנחנו מפסיקים לדבר אחרי שאתה מוזג. טוב, כנראה שנצטרך לבדוק עם הפעם השניה תעבוד. תמזוג עוד אחד”
“את רצינית? עוד כפול?”
“כן.”
אז מזגתי. וסוף סוף היה לי אומץ לשאול את השאלה מאתמול: “תגידי, איך את אוהבת את הגברים שלך שם למטה? מגולחים, מקוצצים, או טבעי?”. “זה לא משנה לי” היא אמרה, “למה?”. אז סיפרתי לה: “זה משהו שמשפיל אותי כי יש לי תפיסה של ‘מאצ’ו’ שהתעסקות בזה זה נשי”. תגובתה הייתה צפויה: “אלוהים כמה אני שונאת מאצ’ו. אז מחר אתה מגלח”. “מגלח? הכל?” “כן” “אפילו שבכלל לא אכפת לך?” “נכון” “את מענישה אותי על המאצ’ו?” “כן”. הייתה לי דאגה לגיטימית: “היזיזה שלי תראה את זה… איך אני אמור להסביר את זה?”. היא לא נסוגה: “חבל, ביץ’. תגיד לה שהשתעממת או משהו”. “אבל אני מאצ’ו, היא יודעת את זה” “לא אכפת לי”.
הבנתי שאין לי סיכוי. “תצטרכי לדאוג שאני אעשה את זה מחר, גבירתי. זה יהיה לי קשה מדי לעשות את זה מעצמי.”
“אין בעיה. ואתה גם יודע שאם אנחנו עדיין מדברים כשאתה מסיים את הדרינק הזה אתה תשתה עוד אחד, נכון?”
“אלוהים אני מקווה שאנחנו לא עוד נדבר כשאני אסיים את את הדרינק…”
“אז אולי כדאי שתגיד לילה טוב?”
“אני לא יכול, אני חרמן מדי ומת לדבר איתך כמה שאני יכול”
“טוב אז תסבול.”
המשכתי לשתות והמשכנו לדבר והיא התחילה להאיץ בי. “נו, עוד כמה נשאר לך?” שאלה. “יש עוד חצי,” אמרתי לה “למה את שואלת? את רוצה לחזור ללימודים?”, שאלתי. היא לומדת למבחן. “כן ולא” היא ענתה “אני רוצה לחזור ללמוד, אבל אני ממש נהנית לראות אותך סובל”.
באיזשהו שלב כבר לא יכול להקליד והתקשרתי אליה בפייסטיים. זו הייתה השיחה הראשונה שלנו במצלמה אבל היא זרמה. ידעתי שאני אפדח את עצמי, מתקשר במצלמה מסטול וערום וגם הודעתי לה מראש והיא צחקה. אבל באמת לא יכולתי להקליד יותר מרוב אלכוהול. דיברנו קצת ואני לא זוכר כלום מהשיחה, שהתנתקה כמה פעמים עד שהיא נעלמה ואני התרסקתי. אני חושב שגמרתי קודם, אבל לא זוכר בדיוק.
המשך יבוא…