ביצה או תרנגולת?

חיוך בפיזיולוגיה הוא הבעת פנים הנוצרת על ידי מתיחת שרירים, בבמיוחד אלה הנמצאים משני צידי הפה, אבל גם סביב העיניים. בין בני אדם חיוך הוא בדרך כלל ביטוי להנאה, או שעשוע, אבל הוא יכול להיות אף ביטוי בלתי רצוני לחרדה, במקרים שכאלה החיוך נקרא עווית. קיימים ממצאים מחקריים המצביעים על כך שחיוך הוא תגובה נורמלית לגירויים מסוימים, המתרחשת ללא קשר לתרבות. תחושת שמחה גורמת בדרך כלל לחיוך. מחקרים רבים מצביעים על כך שחיוך הוא תגובה הטבועה באדם מעת לידתו (להבדיל מתגובה נלמדת) המופיעה אף בתינוקות עיוורים מלידה ואף נמצא כי עוברים מחייכים ברחם אימם. תינוקות מחייכים בימיהם הראשונים לחיים אף ללא כל גירוי סביבתי.[1] מנגד נמצא כי ילדי-פרא, אשר גדלו בניתוק מוחלט מחברה אנושית, אינם מחייכים, עובדה התומכת אולי במסקנה הפוכה ומנגד, עובדה המצביעה אולי על ההפרעה הפסיכולוגית החמורה הנגרמת ליצור חברתי הגדל במנותק מחברי מינו. בין החיות חשיפת שיניים, הדומה לעתים לחיוך, היא בדרך כלל סימן לאיום, או להכנעה.

חיוך אינו רק משנה את הבעת הפנים אלא יכול אף לגרום למוח לייצר אנדורפינים, המפחיתים תחושת כאב פיזי ונפשי ויוצרים תחושת רווחה. --- 😄

האמת שזה קשה כי יש רגעים כאלה בחיים שאתה כמעט נופל,

האמת שזה מוזר כי פתאום אתה מניח לעבר שלך כאילו בעיטה,

האמת שזה גם טוב שיש לי את ההזדמנות של שוב לבכות,

כי האמת שזה אומר שמה שאני עובר לא היה בגללה-כי אולי אני בן אדם כזה וזה האמת...

היה לי קשה אתך והאמת שזה עולה לפעמים,ככה לפני השינה שאני עוצם עיניים
אני עדיין רואה אותך וזה מכאיב,ופשוט זה כואב בך להזכר כי בחיי שלא
שיקרתי שהיית הכי יקרה לי וזה האמת...

אז איך אני עם האמת אתמודד שעדיין שמורות לי זכרונות בלב?אולי כל מה
שאמיתי אצלי זה פשוט כואב? והלוואי שיכלנו אז להיות כמו בימים הראשונים
שרק נפגשנו,ומה לא הייתי נותן אז כדי עוד קצת שנתחבק שנתראה?
את חושבת באמת שביקשתי הרבה?

אבל האמת גם שזה הלך לאיבוד אבל כואב לי באמת לא לראות אותך מולי שקשה לי
ואני מתייסר מדי פעם ומתרגל לאחרת...אני אוהב אבל האמת שזה יכל להיות
אחרת...
פשוט יש רגעים כאלה שאני מוכרח להגיד "האמת"...
כי זה פשוט אומר את כל מה שיש לי מה שלא היה לי לא הספקתי אתך ורציתי- באמת

וזאת האמת..

בשל בדידות וריקנות בחייה היא גילתה את הרשת, ומאותו רגע ואילך מילאה את לילותייה בשיטוטים אינסופיים בין חדרי צ'ט. מה חיפשה שם?
היא בעצמה לא בטוחה. אבל יודעת לספר מה מצאה ?
פה רומן מזדמן שם סטוץ מרגש בין יבשתי. בכל הפעמים הקפידה ליצור קשר ויחסים רק עם גברים זרים ומרוחקים , מתוך מחשבה שאין בכך שום בגידה. בכל פעם שהעניינים התחממו מדי, מיהרה לנתק בבהלה את הקשר ולהבטיח לעצמה שזו היתה רק פנטזיה ועכשיו זה נגמר. אבל בכל פעם מחדש מצאה את עצמה חוזרת לרשת בלילות, ומתעוררת בבקרים לעוד יום חסר סבלנות וחסר טעם...

עם הזמן גם היא גילתה את נפלאות הרשת, וחיש מהר הפכה מנהלת של פורום חברתי מבוקש והומה אדם. שעות אחר הצהריים המשיכו להרגיש לה כמו מאבק אינסופי, בהתלבטויות אם היא אמא טובה, בחרדות סביב גידול הילדים ובשיגרה המעייפת. אבל שעות הבוקר התמלאו בחוויות, ריגושים ומפגשים וירטואלים. ולאחר כמה חודשים ... גם ברומן.

זה לא קרה מיד, ובדיעבד היא לא זוכרת שבכלל רצתה, אבל פתאום היה שם גבר אחר, והיו שיחות נפש אינסופיות, הבנה עמוקה וקשר רוחני ומרגש. לאט לאט הקשר הפך אמיץ וקרוב יותר, עד לפגישה הבלתי נמנעת ובעקבותיה קריסת תחושות המציאות וחציאת "הקו האדום".

בסוף זה התפוצץ. הוא הרגיש, שאל, תחקר, התעקש לדעת. היא התבלבלה, לא ידעה אם רוצה להגיד את האמת או לא. בסוף התוודתה.
וכך כעוסים, מבולבלים, לא יודעים מה לבחור, ובכלל איך להבין את מה שקרה וקורה ביניהם..ובסירת אי הודאות.
למה זה קרה?
למה דווקא עכשיו?
מה זה אומר על הקשר שהיה שם קודם?
מה זה אומר על מה שהם מרגישים אחד כלפי השני?
האם ממשיכים יחד?
איך עושים את זה?

המפנה הגדול חל שהם הסכימו ביניהם שלמרות "שהבגידה" הביאה אותם לטיפול, היא לא הבעיה המרכזית שלהם. הבעיה היתה האי זוגיות. כעת, במקום לבקש "לחזור למה שהיה קודם" הם הסכימו לומר שמשהו היה מאד משובש בזוגיות שלהם כבר אז. איפשהו בדרך הם איבדו אותה, הרבה הרבה לפני ששמו לב...

בחודשים הבאים הם התכנסו בתוך עצמם. וכל אחד לחוד, הם כמעט לא עבדו, מיעטו לפגוש חברים וקרובי משפחה, והיו עסוקים מבוקר עד לילה בשיחות נפש ארוכות. בטיפול וגם מחוצה לו הם שאלו את עצמם מה היה שם, ביחסים של "פעם", איפה הטוב שהלך לאיבוד, ומה בעצם חסר ואולי אף פעם לא היה, האם אפשר למלא את מה שאיננו, ואיך מתגברים על צלקות ועלבונות?

התקופה הזו לוותה בטלטלות רגשיות עצומות, כשרעיון הפרידה והגירושין עולה מפעם לפעם על הפרק. כל אחד מבני הזוג שאל את עצמו שאלות נוקבות ? האם זו אהבה?
זה מה שאני רוצה?
מה אני צריך?
שתיקות של שנים הפכו למריבות זועמות. כעסים שהצטברו שנים יצאו החוצה.
הוחלט על פרידה מוסכמת ותבנית לימים קשים יותר,

אבל, בחלוף הזמן החלו לנשוב רוחות מרעננות: תוך כדי התהליך הארוך והמפרך של הפרידה ובחינת הזוגיות, הם למדו על עצמם דברים שאף פעם לא ידעו.
הוא למד להיות קשוב להעריך ולכבד את מהותה כבת זוגתו,
והיא גילתה שאפשר להיות פתוחה , בעלת תשוקות ועומקים עם האיש שקרוב אליה מכל.

הם גילו בתוך עצמם כוחות נפש ויכולות התמודדות חדשות, ולחוש שוב זוג. יותר ויותר פעמים הם ציינו בפני עצמם, שבעצם לא הכירו מספיק אחד את השני כל השנים קודם לכן. ואולי גם לא את עצמם..."כאילו שהלכו ליד החיים במקום לחיות אותם" .

אחרי זמן מה היא העלתה את השאלה המיוחלת:
"האם תרצה לחזור לחיות שוב ייחדיו?"
לאחר מחשבה של זמן מסויים וחשש פנימי ,התשובה הגיעה...
"כן ארצה שוב להיות ייחד ולחוות את הזוגיות המיוחלת עימך"

אי אפשר היה שלא לשים לב לתחושה חדשה "ומרגשת" באויר,
של ...........אכזבה שעלתה על פניו לאחר מספר רגעים..

"מממ....זה פשוט לא עובד" היא אמרה לו..
"אין בי את תחושת הבטן ,זה פשוט לא זה".

והוא יושב מולה המום ,מושפל,כאוב, עירום וחסר אונים.
לא מאמין למה שרק קרה לו,מרוקן מתחושות בטן או כל תחושה אחרת בו זמנית,
הכל חוזר חלילה ,כמו סרט בהילוך איטי...

מנסה לאזור כוחות ולהמשיך להאחז בדבר זה או אחר ..

[b][i][img]