בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

נסיונות כתיבה ראשונים.

עדיין בשלב ה 1/2/3 נסיון. מאה ימי חסד ראשונים נשמע לי קצת מוגזם לבקש - אז אולי שעתיים?
לפני 15 שנים. 17 בספטמבר 2009 בשעה 21:15

השנה אני מבטיחה להתנהג יפה. אני לא אעבור יותר ברמזורים ורודים, לא אנשנש בסופר מהפירות היבשים בלי לשלם,

אני נשבעת בהן צדק שאני אזרוק את כל העיתונים למיחזור ולא אחפף עם העיתונים של שישי לפח, בחיי שאפסיק לשנורר סיגריות מעמיתים לעבודה, לא אשתה יותר קולה ואתקלח לא יותר משתי דקות כי אין מים בכינרת . ( ולא יותר מארבע פעמים ביום ) .

אני אתרום לצדקה רק בגדים ממש טובים ונקיים, אני לא אגיד לילדים מה אני באמת חושבת על חלק מהמורים שלהם, בחיי שאני לא אכנס לאתרי סקס בעבודה. ובכלל - אני אהיה מה - זה - בסדר ,

אז אלוהים - אם אתה יכול - תעשה שירד ברק מהשמים ויכה את האנשים שאומרים כל משפט שני :"שקיפות" , "להכיל" ו "זיכרון אירגוני" . ווקשה אלוהים. תעזור נא...........

שנה טובה .

לפני 15 שנים. 7 בספטמבר 2009 בשעה 16:43

מתי זה קורה , שדכאון ודכדוך קיומי יום יומי מפסיקים להיות סקסיים וגוטים ומושכים ומענינים והופכים להיות סתם מרירות מתמשכת מעיקה ומיותרת?

העדר סקסיות של מצבים נפשיים מורכבים קשור , כנראה , לגיל המשתתפים באירוע.


לפני 15 שנים. 25 באוגוסט 2009 בשעה 15:48

מסתבר ששלהי אוגוסט זה לא זמן כל כך טוב לבני אדם. דובים ישנים בחורף - אולי בני אדם ( במזרח התיכון לפחות ) יישנו בקיץ?

שנת יולי אוגוסט. סבבה. להתעורר בספטמבר , לרוחות של אחר הצהרים, ולהבטחה באויר של הסתיו שאולי יגיע . לימים המתקצרים. לחצבים . אגב, שמתם לב איזה מעמד של אייקונים יש להם? תחרות צמודה עם הכינרת .

אבל אלוהים כדרכו, לא טורח להתעדכן בצרכים האמיתיים שלנו., ולעדכן את הפרוטוקול הטיפולי שהוא מעניק לנו כה בשפע. ( הוא כנראה בלפלנד כרגע. עוזר למזוקן להתכונן לכריסמס. )

ולמה אני מתישה כאן עם כל הענין הזה? האמת - סתם כי יש לי צורך לחלוק , עם מישהם שלא מכירים אותי ולא יסתכלו עלי ככה מהצד ויחליטו בהתיעצות סודית בחדר אחר שאולי בכל זאת כדאי לשלוח אותי "לראות מישהו" .

הבן שלי אמר לי היום אחר הצהרים - "אמא, משעמם לי" . ואני התחלתי לבכות. שאל הילד - "למה את בוכה?" אמרתי לו - כי אני מתגעגעת אליך ולאחים שלך. ולאוגוסט של חופש גדול. כשהייתים קטנים ומעצבנים, וכל החופש הגדול שמעתי ממכם שמשעמם לכם. ואהבתי אתכם כל כך.
" אה, טוב. אני יכול ת'אוטו?" אמר הילד ( 23) . עוד גבר ישראלי יוצא לדרכו אל העולם הרחב. רגיש, נגיש, איש שיחה.....

עוד אמא מטורללת מהחום ומהעייפות המצטברת מכינה קפה קר ויושבת קצת לקרוא פוסטים על זיונים. האמת - מה רע?

לפני 15 שנים. 11 באוגוסט 2009 בשעה 19:57

יש דברים שלא נועדו לקרות. ואם הם כבר קורים הם לא נועדו להמשך.

אבל מתי פג תוקף המחשבות וההזדקקות?

לפני 15 שנים. 2 ביוני 2009 בשעה 6:06

תובנות דה - לה - שמאטה , אם תגיד אותן בטון הנכון, ועם הפרצוף הנכון יתקבלו כדברי אלוהים חיים.

וגם זו סוג של תובנת סטיקר. אבל מה - היה לי חשוב להרים אותה לאוויר, כדי שאולי אני אתחיל להאמין בה גם .

ואולי בכלל כדאי פשוט לחיות - בלי ל"זרום" , בלי "לחשוב חיובי" ובלי "לחשוב טוב בשביל שיהיה טוב" ? וואלה, שווה בדיקה.

מ-ע-כ-ש-י-ו



לפני 15 שנים. 12 בינואר 2009 בשעה 8:54

קראתי כאן לא מזמן ( אולי אצל פרלין? וסליחה ממש אם לא שם ) פוסט אמיתי , כנה ומצחיק בנוגע לגודל העדיף . כלומר - האם עדיף זין רב רושם ( עב רושם ) מפואר וג ד ו ל , או משהו קומפקטי יותר, בינוני, נוח לתפעול, שמאפשר מציצה נהדרת שהנאה בצידה - לכל המשתתפים.
( נאמר בלשון זכר, הכוונה לשני המינים )

העדפתי האישית שמורה במערכת. אבל הענין הזכיר לי סיפור משפחתי די ישן, שמראה מאיזה גיל עסוקים אחיינו הגברים בנושא הזין שלהם -

ד. בכורי, וחברו ר. ישבו על מדרגות הגנון , בקיץ, ביום של משחקי מים. שניהם ערומים ושמחים.
שניהם אגב,היו בני שלוש.
ר. אומר : - איך אני יכול שיהיה לי גם זין גדול כמו שלך? ד. עונה לו בפשטות תמימה: תאכל הרבה סלט !

אז - תאכלו הרבה סלט. לא יועיל ? לפחות לא יזיק...

לפני 15 שנים. 25 בדצמבר 2008 בשעה 17:52

היום החלטנו סוף סוף להדליק נרות. בכל זאת, עוד מעט נגמר החג, לא נעים מאלוהים , גם ככה רשומים לנו אצלו כמה חיסורים רציניים.


מאחר ולפני כמה שנים "נתפסנו" על ידי חברים שהגיעו במפתיע, מדליקים ברוב שמחה וששון נר אחרון של חנוכה , רק שבמקום נר שמיני זה יצא נר תשיעי, כי לא עשיתי כל כך נכון את החשבון של הימים, והיה נראה לי שמאחר ועדיין חופש אז עדיין חנוכה... ומאחר והילדים
- כבר גדולים.והחיבור היחיד שלהם לחנוכה זה הטיול למדבר יהודה שתמיד קורה בחופש הזה...


אז מכל המקומות בעולם נכנסתי לכלוב , לראות בפינה שם איזה נר היום.

הזוי לכל הדעות. סטיות, שריטות ויידישקייט. וואלה.....

לפני 15 שנים. 23 בדצמבר 2008 בשעה 7:49

" מה את מחייכת?" שואל הרופא טרוט העינים והעייף שמכווצ'ץ לי ת'ציצי במרץ רב? אל תדאגי, זה כאב זמני, כבר אני מסיים. רק תשכבי על הגב, ידים מאחרי הראש, ואל תזוזי!

תפסיק להתנצל , רוצה להגיד לו, ותעשה את העבודה שלך כמו שצריך..... מה בוער?

שבוע הבא - מדיקל. ( מחטים..... )

לפני 15 שנים. 12 בנובמבר 2008 בשעה 19:34

אבקש, אם אפשר, אחרי כל כך הרבה זמן, שהזין שלו כבר ייצא לי מהורידים.


כי באמת כבר עבר המון זמן.
הזין המדובר, כבר היה מונח בהמון מקומות מאז. וגם אני, לא ישבתי לבד בחושך ומיינתי עדשים,

ועדיין - הוא זורם בורידים שלי באופן עצמאי מתי שמתחשק לו .

יפונו העורקים הקורונריים לאלתר.

לפני 15 שנים. 27 באוקטובר 2008 בשעה 13:31

הכל עבר בסדר.
הדוחות שעבדתי עליהם כל השבוע היו ברורים וממצים. היו לי תשובות לכל השאלות המתקילות. , הנתונים התאימו לציפיות . המציאות והניירות התאימו זה לזה. הכל עבר בשלום. היתה ישיבה טובה. לא ארוכה מדי. כל מה שהיה צריך לעבור עבר.

אפילו היה לי זמן לפנטז עליך קצת. כולם דיברו, וניתחו והפליאו בחכמתם כי רבה, ואתה, בראש שלי, זיינת אותי בתחת, אמרת לי את כל הדברים המחרמנים האלה שאתה יודע להגיד כשמתחשק לך לפנק אותי, ואפילו גמרת לפני. ( טוב, זה לא . יש גבול אפילו לפנטזיות.. בחיים לא גמרת לפני. )

אז למה נדמה לי כל הזמן שהפעם זה עבר בסדר, אבל זה מקרה. סוג של נס. טעות. מחר בבוקר זה יתהפך. יצלבו אותי. יהיו טעויות איומות. השמים יפלו. בעעעעעעעעעע. וכו'...

האם זה קשור למגדר "הנשי", למגדר "הנשלט" או למגדר " הדפוקות בשכל תשס"ח / 11 " ?