סיימתי שיחת טלפון עם חברה - כאחות לי. הילדים גדלו יחד. אנחנו התבגרנו יחד. הבן שלה - -נמצא בצבא. ( אפשר לצאת משם. זה לא מעבר לקווי האויב... )
הילד נקרא על שם דודו, אח של אבא שלו , שנפל בקרבות במלחמת יום כיפור.
המפקד, תסלחו לי , המפגר והדפוק שלו - מסרב לשחרר אותו ליום הזיכרון. תקראו שוב - מסרב לשחרר אותו ליום הזיכרון.
בשביל שזה לא ישמע יותר מדי קיטצ', לא אציין את גילה המתקדם של הסבתא. וכמה חשוב לה, ניצולת שואה , אלמנה, שבאזכרה, יעמדו ליד קברו של בנה כל בני המשפחה - כל הנכדים.
חברתי היקרה , לא נולדה בארץ. לא למדה לצעוק ולעשות בלגאן. בעלה ? הוא לא מתערב בצבא של הילד.
וכך - ביום רביעי, תתקיים אזכרה, וליד קברו של ג. יעמדו כל הנכדים. חוץ מג. הנקרא על שמו. כי איזה ילד דפוק בן 20 החליט שלא צריך...
והעיקר - איך כולם חזקים בלדבר. ולהגיד "אנחנו איתכם". "בניכם בנינו" ליבנו איתכם....... חרטה.
לפני 16 שנים. 5 במאי 2008 בשעה 18:07
