נגיד , לצורך הענין, שיש לי חברה...... ( כן, בטח )
עכשיו, נגיד שוב, ש"החברה" הזאת - טיפחה בעבר, הלא כל כך רחוק, טעם קצת מוזר בסקס. צרכים שנוגדים את החינוך השיוויוני שהיא קבלה,את הקוד החברתי , הריגושים היו באים ממקומות באמת לא צפויים - כאב היה בהחלט אחד מהם, סימנים כחולים על הציצים היו מתקבלים לא רק בברכה אלה בשמחה וחיבה ייתרה. פסים על התחת נחשבו לאות הצטיינות. זברה היה כינוי חיבה. היה כיף .
(מה שמתחת לעור הוא בחזקת צינעת הפרט. לא פותחים את הדלתות האלה. יש שם אריה מסוכן בפנים.)
ואז , יום בהיר אחד היה לילה.... ( לא, לא היה לילה האמת ) עבר. זה לא שם יותר.
והשאלה הפתוחה היא - האם צריך פסיכיאטר שיתקן את הכימיה עם הכדורים הקטנים והנחמדים שהם אוהבים לחלק ביד רחבה, או חשמלאי, שיחבר חזרה את החשמל במוח כמו שצריך. או שאולי עדיף פשוט להניח לכל הענין - ולהמשיך בניחותא של היום יום. לא רע שם בכלל.
מה שבטוח - שאם זה יימשך ככה, יהיה צריך דחוף אינסטלטור.
לפני 16 שנים. 5 ביוני 2008 בשעה 10:26
