זרעי קיץ - באים בנחיריים
מעירים זכרונות
מעוררים ערגונות
(האמת רק מאיר אריאל יכול לכתוב מילה כזאת "ערגונות" בלי שיזרקו עליו אבנים כשהוא עובר ברחוב.....)
אבל מה - באמת יש משהו מעורר ערגונות בסוף הקיץ. פתאום יש איזה כמה דקות של חסד בבוקר, שנדמה שעוד מעט יהיה סתיו , והמון דברים יסתדרו, וייפתרו , והעולם יהיה פחות מאובק ויותר מסביר פנים. .
כותבים כאן באתר אנשים עם עצב שלא מוצא לו מקום . עצב בסיסי , שלא ניתן לנגב אותו יחד עם האבק מהנשמה ולהעלים אותו. עצב שבאמת אפשר להגדיר כרצון למצוא משהו --- איפה שהוא--- ( ערגונות, נו. מילה מושלמת )
שואלת את עצמי אם יש קשר להעדפות האחרות שמיוצגות כאן , או שזה סתם ערגונות סוף קיץ ,ערגונות "הורמונליים", שקשורים לחום, לאבק, ללחות, למצב, לחצב... תחושות שבניגוד למה שמקובל לחשוב, לא באמת עוברות ביחד עם הפצעי בגרות (כשנרפאים סוף סוף מגיל 17 הנורא מכל.)
לפני 16 שנים. 18 באוגוסט 2008 בשעה 10:28