קודם כל - כדי לא להעלות את חמתם של קוראי הנאמנים - מדובר בתובנות משפחתיות עתיקות יומין. לא בדקתי ממש את המתמטיקה של הענין הזה. וגם לא ממש גזרתי מדגם מייצג. ככה זה נראה לי, דרך חלון המטבח הביתי, שפונה לדרך המובילה לבית העלמין.
ואגב בית עלמין - אצלנו לפחות, כדרכם של ישובים קטנים, הוא ממוקם במקום היפה ביותר ביישוב. חלילה ששם יוקמו בתים הרי מישהו עלול להנות מהנוף . " אנו באנו לייבש את הביצות ולסבול" ולכן את המקום היפה ביותר ביישוב נקדיש לבית העלמין.
כלל ראשון - ככל שהיחסים בין בני הזוג בחייהם היו גרועים יותר, עמוסים האשמות הדדיות, חוסר תקשורת ומרירות , כך הגינה שתוקם סביב הקבר של בן הזוג זכרו לברכה תהיה גדולה יותר, עשירה יותר בצמחים עונתיים, אותם יבוא בן הזוג הנותר להשקות במרץ רב לפחות פעם בשבוע, מאחר וגברים נוטים להפרד מהעולם קודם לנשותיהם - הרי שמצעד שבועי של אלמנות מגיע לאתר כדי להשקות את בן הזוג עליו השלום.
כלל שני - שנכון אולי יותר לדורות קודמים ופחות לימינו. אם כי עדיין ניתן לפגוש גם היום . על מצבתו של הגבר הנפטר לעולם יהיה משפט המאדיר את פועלו רב השנים. " ממקימי ובוני... " , "מגש הכסף" , " איש עמל, משכמו ומעלה" , ועוד סופרלטיבים רבי הוד. בייחוד כאשר מדובר בדור המייסדים ומיבשי הביצות.
על קברה של זוגתו, שעבדה איתו בפרך באותו מקום בדיוק. ולאחר סיום יום עבודת הפרך שלה גם גידלה כמה ילדים, ושמרה על בית ראוי ועל צלם אנוש - יהיה כתוב " אשתו האהובה", "אימנו היקרה" , " אשת ספר " או במשפחות ממש שיוויוניות " אשת חייל" . כלומר , הכל הוקם על ידי הגברים כמובן. אישתם בדיוק לא היתה זמינה בזמן שהם בנו והקימו....
לפני 14 שנים. 2 במאי 2010 בשעה 15:38
