קריאה מהירה לאחור מראה לי , כי בדרך כלל או שאני פסימית. או שאני מציאותית. . . שום דבר אופטימי לא כתבתי כבר עידן ועידנים.
בתור תרגיל אינטלקטואלי החלטתי היום לכתוב משהו אופטימי ומחויך. ( בקיץ? לא הגיוני תרגילים אינטלקטואלים, אבל זה רק מוכיח שאני אישה בכל רמ"ח אברי, וההגיון הוא לא נר לרגלי )
לכן , קבלו שלושה דברים אופטימיים ומשמחים -
א. אתמול בערב ירד גשם , והיה די קריר . באמצע הקיץ. אולי בכל זאת שמעו את תפילותינו , וכן עלתה שוועתנו השמימה , והוחלט לקצץ קצת במספר ימי הקיץ?
אבל - המחיר לא איחר להגיע, ושחיית הבוקר בבריכה נעשית מעתה עם סוודרים וגרביים. המים נעשו קרייייייייייייים.
ב. לא יודעת אם שמתם לב , אבל השנה שנת אבטיחים משובחים. עוד לא יצא לנו ליפול עם אבטיח .
אבל - הסבלות של המפלצות הירוקות האלה, היא פשוט יאוש. שלא לדבר על זה שאני לא יודעת מי המהנדס שתכנן את הפרי הזה, אבל איך זה יכול להיות
עם חוק שימור החומר והכל, שנפח האשפה אחרי שאוכלים אבטיח גדול יותר מנפח האבטיח עצמו? ( זה אגב, נכון גם לגבי תירס )
ג. ברגע שעוברים את גיל 45, כבר אי אפשר למות צעירים. "תעודת זקנה" שמתלווה לגיל הזה ( ולבאים אחריו ) מקנה מלא זכויות להתנהגות ביזארית, לאמירת דברים שנויים במחלוקת, לחשיבה חסרת מסגרת , ללבישת בגדים שלא עברו את משטרת המ א גניבות, לאבדן חלק די נכבד מהעכבות והתסביכים - בייחוד אלה שקשורים בגוף .
אבל- זה קצת מסובך בדברים אחרים, שלא נעלה אותם כאן, כי הרי זה פוסט אופטימי בטירוף... או איך אמר פעם אפרים קישון : " לא חשוב איך אתה מרגיש,
חשוב איך אתה נראה"...
עד כאן פינתנו האופטימית להיום. ממחר - המרמור חוזר ובגדול.
לפני 14 שנים. 27 ביוני 2010 בשעה 15:48
