תורת היחסות - מה אורך המסדרון במרתף של בית חולים בצפת, מהכניסה עד לחדר ניתוח? האם העובדה שכל הזכוכיות בקומת הכניסה "הרישמית" מנופצות על רחבת הכניסה משפיעה על המרחק ? האם העובדה ששתיים בלילה משפיעה על המרחק? יהיה מענין פעם לחקור את היחסיות של הדברים האלה. כי כבר למחרת בבוקר המרחק היה קצר בהרבה.
ולמה אני מספרת את כל זה - בתור הקדמה למה שאני רוצה להגיד עכשיו. ומה שאני רוצה להגיד עכשיו זה שלפני ארבע שנים קרה לנו נס.
בעודנו הולכים ' רצים במסדרון בעל האורך המשתנה, לא ידענו עדיין שקרה לנו נס. רק אחרי שהרופא יצא , לחץ לנו יד ואמר לנו :" תלכו , תלכו בשבת לבית כנסת. אפשר מאוד. קרה לכם נס ! " ואז הבהיר את פרטי הנס . לא תגידו - חובש כיפה, מפריס ציצית. ממש לא. ( אם כי מבטא אמריקאי כבד, אז לכו תדעו )
אז הסתבר לנו שקרה לנו נס - מהסוג שמסמנים את החיים לפניו , ואחריו. שעושים הסכמים עם אלוהים, שמבטיחים הבטחות, שנשבעים שבועות, ונודרים נדרים. מסוג הדברים האלה , שאתה אומר - נו, מה, לא יועיל - לא יזיק. בואו נעשה איזה הסכם ובלבד ש......
עבר זמן, החייל כבר אזרח מזמן, והכל בסדר ( גם אצל החיזבללה כנראה ) וכל הענין היה כלא היה.
האם חלו שינויים אמיתיים בחיינו - וואלה, לא ממש. ההבטחות להיות אחרים דהו לאט לאט, הזמן עבר והלהט התהכהה. לא נעשינו אחרים , לא מילאנו את השבועות והנדרים. "הקיץ שב למסלוליו הישנים" . מי שהיינו לפני , נותרנו גם אחרי.
ואני - עוד לא החלטתי אם זה מאכזב או בעצם מעודד.
מסתבר ששינויים באישיות מחייבים תקופת דגירה ארוכה מאוד - אם בכלל.
לפני 14 שנים. 14 ביולי 2010 בשעה 16:57
