אתמול ביליתי שעות רבות בבית בד. ( כן, זה שאליו מביאים את הזיתים ומפיקים מהם שמן זית ) .
מאחר בית בד זה לא רק מפעל להפקת שמן, זה גם הלך רוח, מועדון חברים סגור, אולם שמחות וסוג של כיכר העיר - זה בהחלט מקום מעורר מחשבות.
חשבתי על סיפוק.
מדי פעם אני קוראת כאן אנשים , שמדברים על מקצועם, עבודתם, הייעוד שלהם - כעל גורם שנותן להם משמעות. ( חוץ , כ-מ-ו-ב-ן , מה"תחביב" הביזארי משהו, שלא לאמר דרך החיים השנויה מעט במחלוקת שכולנו חולקים כאן. לא לתקוף אותי על המילה תחביב, אני בטוחה שעבור חלק , זה המהות הראשונה והראשית. )
ואני חושבת לי, תוך כדי מיון ענפים סוררים מתוך כ 10 טון זיתים גולמיים שעומדים להפוך לשמן - איזו תחושה טובה, זו , שכל המסה הזו, תוצאה של שנת עבודה מאומצת ודי מפרכת למען האמת , הופכת למוצר , איכותי, כמעט חושני, שגורם הנאה ותענוג .
לראות את השמן הראשון של השנה , יוצא בסוף התהליך - לטעום אותו , ככה יש מהברז ביציאה, עם פיתה , כחלק מטקס החובה , להמר על אחוזי השמן, על האיכות ( השנה השמן בכל הארץ , אגב, איכותי במיוחד. ב"זכות" מזג האויר הנורא שהיה בסוף הקיץ ) .
תחושת סיפוק ותענוג - הרבה, הרבה יותר, רבותי, מחצי זיון. ( אולי שלושת רבעי זיון, מהאיכותיים במיוחד , וגם , רק אלה שנגמרים עם ספייס מטורף )
לפני 14 שנים. 20 בנובמבר 2010 בשעה 6:37