אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

יש ימים כאלה, שהמציאות מרכינה את ראשה ומכריזה באוזני על נוכחותה הלא מאוד נעימה בקול גדול.

המציאות היא כמו ילד בן חמש. מנדנדת, דורשת התיחסות ותשומת לב בדיוק כשאתה עושה משהו אחר , מופיעה ברגעים הכי לא נוחים. יש לה את סדר היום שלה והוא נאכף במלוא כובד מישקלה של הנבלה.

אז החלטתי היום להלחם בה. בכלים שלה. היום גם אני בת חמש. מסתובבת בבית עם טרנינג וסוודר פרום, נעלי בית בגיזרת ארנבת ורודה שעושות רעש גרירה בלתי נסבל, אני עונה לשאלות בתשובות חד הברתיות לא ברורות. אוכלת חטיפים עם פרורים תוך צפיה בטלוויזיה, משחקת באבלס במחשב כבר שעה חמישית וממתינה בסבלנות למותו של אחרון התאים הפעילים במוח שלי.

אחר כך אני אלך למיטה - ואהיה מתחלפת לפרק זמן . אני אדרוש פינוקים וליקוקים, אני אגמור ראשונה, ולא אתחשב בו בכלל. אולי אני אפילו אכריח אותו להפליק לי כמו שאני אוהבת . אחרי זה אני ארדם בצד שלו ( הוא ילך להשתין, נו, זה תמיד ככה... ) ואשאיר אותו לישון בצד עם השלולית. ( ותהיה שלולית. אני אדאג לזה ! )

כי היום אני נלחמת במציאות.

ומחר שבת. בשבת המציאות לא עובדת. היא שותה קפה אם אלוהים ומתכננת איך להציק לנו בשבוע הבא.