אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

ביום הזכרון השנה כתבה הגרעינרית החרוצה, שניהלה את קבוצת המדריכים שאירגנו את הטקס ( מרגש, ברור שמרגש ) במקומנו הקטן שמצפון לחדרה,

שלט ענק בכניסה למקום שבו התקיים הטקס : " אובדנם של האנשים הוא בשיכחה" . משפט חזק מאוד. אם כי שגוי לחלוטין כמובן.

אובדנם של האנשים הוא באובדנם. מי שמת - הפסיד. העובדה שאנחנו זוכרים או שוכחים לא משנה מבחינתו כלום. ( היא משנה מבחינתנו , שזה כבר משהו אחר ).

זה נכון כמובן לכל המתים - המתים "ההרואים" שבמותם ציוו לנו, או אלה שנהג שיכור סיים את חייהם , המתים ה"חשובים" והמתים ה"רגילים."

מי שמת - הפסיד. מי שחי עם האובדן של אהוב או אוהב - אכל אותה. כל השאר ? מילים שהן בבחינת אויר חם..... לא שוות הרבה.