מה קורה כאן? אנא הלכו ימי הפוסטים המחרמנים, סיפורים מהתחת, דיווחים מהווג'יינה. אנשים בריאים בנפשם ובגופם, חלקם עם חיוך מאוזן לאוזן, חלקן עם סימנים כחולים מציצי לציצי היו מספרים לח'ברה ( שלא לאמר הקבצנים שהתאספו לקבל קצת נדבות מהבלוגים שלהם ) על סשנים מסעירים, או סתם חולקים תיאורי זיונים משובחים, מרובי השפרצות, גמירות, מציצות איכותיות , צעקות "הו מאמא" היו נשמעות כאן מכל עבר, והשימחה היתה רבה במקומותינו.
סיפורי זימה היו מופיעים חדשות לבקרים, סופרות מעדות שונות ( חלקן ממזרח אירופה... ) היו מפרסמות בהמשכים סיפורים מרגשים ומחרמנים אש, זוגות היו חושפים את ערוותם המשותפת.
לא עוד. הפוליטיקלי קורקט, הרשתות החברתיות המתחרות, פייסבוק ימח שמו, ושאר מתחרים אספו אליהם את כל החרמנים והשאירו כאן הרבה דיונים מעמיקים ( בתחת , כבר אמרנו? ) , ועם התנהלות מכובדת של קשישות ברלינאיות בתל אביב הישנה.
או שאני סתם לא יודעת אצל מי לבקר?
לפני 15 שנים. יום שני, 19 בספטמבר 2011 בשעה 10:42