בזמנו, הלכתי לכיתה א' עם "ילקוט" ( עוד מילה שפינתה את מקומה למושג הכללי - תיק ) שהיה עשוי בדרך כלל מעור , ועמוס ספרים, מחברות, קלמר , כמה שבלולים מהגינה, "זהבים" חדשים להשוויץ בהם , שנביץ' , וכיוצא באלה. יחד עם הנ(ע)ליבית להחלפה בחורף, זה היה שוקל טון.
כולנו היינו לבושים פחות או יותר דומה, אותם חולצות פלנל , אותם מכנסיים מהמשביר, מסופרים פחות או יותר אצל אותו ספר ( שהיה מגיע פעם בשבועיים לספר את כולנו מזקן ועד טף ), נעולים באותם מגפיים בחורף ואותם סנדלים בקיץ.
הבוקר פגשתי קבוצה של בנות כיתה א' בדרכן לבית ספר. כל אחת - לבושה כמו נסיכה מהאגדות ( או לפחות מהפסטיגל), אין אחת דומה לשניה, ( לא ידעתי שיש כל כך הרבה סוגים של ורוד ביקום... ) כמות אביזרי השיער , הקוקיות, סרטי השיער והכובעים שם יכלה לאכלס בקלות חנות יד שניה מסדר גודל בינוני בשינקין...
אבל הכי מצא חן בעיני ש- ל - כ - ו - ל - ן היה תיק כמו מזוודה קטנה נגררת. שום כתפיים צעירות ורכות לא סחבו "ילקוט"
צועדות להן כמו להקת דיילות רעננה לפני טיסה, עם המזוודות הנגררות שלהן לבית ספר .
לפני 12 שנים. 11 בינואר 2012 בשעה 6:24
