אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

אחת מקולקצית הילדים כאן בבית - החצי של התאומים ליתר דיוק, התחילה לדבר בגיל מאוד צעיר. נגזרו מכך שיבושי לשון מופלאים,

שאנחנו, הורים נבלות שכמונו לא טרחנו לתקן. אחד השיבושים המקובלים היה חלוקת הביצה לשני חלקים - חרמון וחרבון. ( את החרבון הצהוב נתנו לחתול מראש. ומהחרמון עשינו כדורים קטנים קטנים , ואז נתנו לחתול גם ) .

השבוע חשבתי על זה שוב - כל המשפחות המאושרות , על טפם הממורמר, הרעב, צמא וקר לו, תקועות להן ברכב החברה המסובסד והצפוף מעט, בדרך לחרמון. איזה חרבון.

( סליחה מראש. זה נמוך. אני מודה. נמוך מאוד. )