בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

נסיונות כתיבה ראשונים.

עדיין בשלב ה 1/2/3 נסיון. מאה ימי חסד ראשונים נשמע לי קצת מוגזם לבקש - אז אולי שעתיים?
לפני 12 שנים. 23 בינואר 2012 בשעה 19:41

אחת מקולקצית הילדים כאן בבית - החצי של התאומים ליתר דיוק, התחילה לדבר בגיל מאוד צעיר. נגזרו מכך שיבושי לשון מופלאים,

שאנחנו, הורים נבלות שכמונו לא טרחנו לתקן. אחד השיבושים המקובלים היה חלוקת הביצה לשני חלקים - חרמון וחרבון. ( את החרבון הצהוב נתנו לחתול מראש. ומהחרמון עשינו כדורים קטנים קטנים , ואז נתנו לחתול גם ) .

השבוע חשבתי על זה שוב - כל המשפחות המאושרות , על טפם הממורמר, הרעב, צמא וקר לו, תקועות להן ברכב החברה המסובסד והצפוף מעט, בדרך לחרמון. איזה חרבון.

( סליחה מראש. זה נמוך. אני מודה. נמוך מאוד. )

the rain song - הכי גבוה בארץ :)
לפני 12 שנים
למדתי מחברה שלי - ככה זה כשהגאוגרפיה הגבוהה- מתנגשת עם התחושות . מגיעים נמוך........ והאמת אני מרגישה קצת לא הגונה, זה שאנחנו גרים במרחק נסיעה פחות מעיקה מהפלא - לא יפה לנו לגחך על אחרים, ששורפים שעות בפקקים, בשביל לבלות כמה שעות איכות ( איכות???? ) עם טפם המנוזל, כדי "להראות להם " שלג ( שלג???) .
לפני 12 שנים
the rain song - האם תאמיני לי שמעולם לא הייתי בחרמון?

(מעולם לא הייתי בחרמון)
לפני 12 שנים
למדתי מחברה שלי - תראי........... לא הפסדת מי יודע מה. הרבה מהומה על לא מאומה . הרבה בוץ, קצת שלג, אפילו לא קר מספיק . והמון ישראלים - שזה כבר קצת מעייף למען האמת.
לפני 12 שנים
the rain song - לא חשבתי שהפסדתי:) בתור ילדה, ההורים שלי לא רצו לעמוד בפקקים, בתור מבוגרת גם אותי זה לא מעניין לעמוד בפקקים. בצבא ראיתי אותו יחסית מקרוב עם מעטה לבן ומרשים ובזה סגרתי עניין :)
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י