אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

יש לי בראש "פס קול" של סצינות קולנועיות. ופס קול של קטעים מספרים. ומוזיקה. ומקומות. מלא ספריות, בכל אחת מקוטלגים כמה פרטים מיוחדים. כמו איזה שמלת "מלא מלא , מלא כסף " או סתם איזה חזיית אלף שקל שיש לכל אחת בארון. הם שמורים שם, ומוכנים לשליפה בעת הצורך.

היום היתה שעת חרום . שעמום טוטלי באיזה ישיבה בעבודה שמתמשכת לאין קץ, ואחריה נסיעה ארוכה ונטולת רדיו.הייתי צריכה קצת נחת, ולא ממשפחת הפחמימות. אז שלפתי לי -

אל פאצ'ינו ומישל פייפר בפרנקי וג'וני אני חושבת. הוא אסיר משוחרר, היא מישל פייפר ( זה מספיק, גם כשמנסים לעשות אותה מוזנחת היא מושלמת לצערינו ) כמלצרית די מדוכדכת. הזיון שלהם, שהוא בעצם הזיון הראשון שלו אחרי הכלא הוא פשוט מלאכת מחשבת. אוי איזה קולות שהוא משמיע שם.

לכו תלמדו, אני אומרת לגברים. לכו תלמדו איך אפשר לעוף אם רק תשקיעו קצת בפס קול.

הסצינה השניה - אחת הגדולות בכל הזמנים בעיני. דונלד סטרלנד וג'יין פונדה בנערת הטלפון והבלש. הם פשוט התפוצצו שם, לאלף רסיסים ( לא , לא רואים, אבל מרגישים ) . וכמובן שרכילות ההמשך ההולווידית שטענה בתוקף שהכל היה אמת, וגם נמשך אחרי ה קאט .

אז זהו. לידיעת משרד החינוך שמקצץ את התמיכה בספריות...