לאחרונה, אבדו לי שתי חברות יקרות.
לא, לא קברנו אותן חלילה. גם לא חזרו בתשובה ( חלילה וחס מבחינתי, סורי ) . אבדתי אותן למקצוע חדש שצץ כפטריות וגינליות לאחר ביקור בג'אקוזי לא נקי מספיק ( סליחה חברים, על הדימוי המכוער. זה לא אתם. זה אני. ) שתיהם הפכו ל מאמנות אישיות.
אז תשמעו, אני לא בזה חלילה למי שצריך מראה אנושית שתראה לו איפה הוא, מי הוא, ואולי אפילו תאפשר לו לספר על זה ולרקום איזה תכנית לעתיד. לא הלקוחות אשמים.
מנשות חמד, אינטיליגנטיות, מצחיקות, מבריקות הפכו שתי החברות היקרות לי לשתי קרציות מהגהינום.
כל קפה קצר באמצע היום, שפעם שימש לאיוורור מירמורים, התיעצות קצרה בעיניני דיומא והחלפת דעות מענגת על דא והא, הפך לסמי סשן טיפולי. הן לובשות את המבט הזה של "ההקשבה המשתתפת". כל מילה שנאמרת עוברת מיד לתוך המכבסה בראש, ויוצאת משם בתור שאלה, שיקוף, הצגה, ברור או תובנה.
שאלוהים תעזור לנו, כבר אי אפשר לדבר איתן על כלום. פעם היו אומרים "שקול מילים לפני שתשקול שינים"? ( מחלקת הגריאטריה - לא לענות כולם ביחד, אבל נכון שזוכרים? ) אז אותו דבר איתן. צריך לשים לב לכל מילה, שלא תשמש לאחר מכן כנגדך אצל המשקפת המאמנת.
ולא --------------- מה פתאום, היא לא משתמשת במה שהיא למדה בבית, או עם חברים. בידע החדש היא משתמשת רק בקליניקה החמדמדת שהיא פתחה לאחרונה. ( כן בטח. ממש. ) וזה שכל שיחה נהפכת לשיחה מעגלית ? כל משפט שאני אומרת, חוזר אלי במילים אחרות עם סימן שאלה בסוף? מה זה? לא שימוש לרעה בלימודים שלך מותק?
ק. את חברה נהדרת . אבל תעזבי אותי, באמא שלך, עם היכולות שלי, והאי מיצוי שלי, והעובדה שעדיין לא הכנתי רשימה של דברים שאני חייבת להשיג לפני גיל..... ( לא מגלה , ולא מגלה ) . לא מענין אותי לדבר על הפרדיגמות שלי, ולא על שלך למען האמת. בואי, חיזרי אלי, בואו נמשיך מאיפה שהפסקנו לפני שנחטפתן על ידי חייזרים. ( או אלון גל. אותו דבר ) .
לפני 12 שנים. 15 בפברואר 2012 בשעה 10:58
