לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

נסיונות כתיבה ראשונים.

עדיין בשלב ה 1/2/3 נסיון. מאה ימי חסד ראשונים נשמע לי קצת מוגזם לבקש - אז אולי שעתיים?
לפני 12 שנים. 18 באפריל 2012 בשעה 11:56

ואגב היום הבלתי נתפס הזה - המלצה על שני ספרים. ישנים, קצת "איזוטריים" אולי. אבל מהמשובחים והמפתיעים שקראתי.

העור - של מלפרטה האיטלקי הפשיסט לשעבר.

המסע הגדול - של חוזה ( חורחה ) סמפרון הספרדי.

ובסרטים - הגן של פינצי קונטיני. הסרט שמסתיים בדיוק כשהכל מתחיל. זוועה מחלחלת ומנערת עצמות.

שלושה ספרים נטולי פומפוזיות, "רזים" - שמתיישבים בתוך הנשמה, בתור מלווים קבועים לחיים. מדי פעם הם מציצים משם ומזכירים נשכחות.

the rain song - לא יודעת למה אבל אצלי, הספרים ו/או הסרטים שהכי קורעים לי את הלב הם אלו המרומזים (אפרופו "הגן של פינצי קונטיני)
לפני 12 שנים
למדתי מחברה שלי - גם אצלי. הסצינה שהנכדה היפיפיה, יוצאת לרגע מחדר החקירות, עם סבתא, שתיהן עדיין לבושות לבן וחגיגי ונקיות ותמימות, ללכת לשרותים והן נפרדות במסדרון - קורעת לי את הנשמה כל פעם מחדש, עד בכי. שהרי ברור ש........
לפני 12 שנים
the rain song - נורא....
ועדיין בלתי נתפס
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י