הקטע הזה עם האביב, מה אני אגיד לכם, לא משהו בכלל. אני לא מדברת על הריחות של הפריחה, שזה באמת נחמד מאוד, ועל הרוח הנעימה הזאת בערב , חצי חמימה חצי קרירה שזה גם נחמד מאוד , בייחוד עם בירה מתאימה . ואני לא מדברת על הצבעים של הכל - הירוק העמוק, הכחולים הסגולים והצהובים . באמת התפאורה של כל הענין - אחלה. אין טענות. וגם , מפני שכל הקרקס הזה עובר מהר מאוד את העיירה שלנו, ותוך איזה שבועיים מגיע במקומו הקיץ, על מגוון הצרות והטרדות שהוא מביא איתו.
לכל הענין הזה יש גם רשימת רג'טים לא קצרה. הקציר חיטים למינהו, והאבק שהוא מעלה, והאלרגיות שהוא מעיר משנתן , ושירת הצפרדעים הלילית המלווה כל נסיון להפטר איך שהוא מהנדודי שינה, והחמסין והאובך ימח שמו. -
כאן אני מסבה את תשומת לבכם לנושא אחר וחמור בהרבה - י ת ו ש י ם .
תשמעו, חיות מעיקות היתושים האלה.
ניסיתם פעם לקיים זיון סוער באמת, בעל אלמנטים בדסמים מובהקים - ובעודכם (או שמא בעודכן ? ) מונחים על הגב, נניח, עם ידים מאוד לא פנויות, עם פה מלא, והוראה מפורשת "לא לזוז כי זה עושה לי ...." ובתוך כל האירוע המשמח הזה מעל ראשכם העסוק במחשבות זימה מעופף החרק. מזמזם ( יודעי דבר טוענים שמזמזמת דווקא. ומי אני שאסתור אותם ) מקיים ביקורים באוזניים, בראש, ברגלים, מזמין חברים לארוחת ערב, בקיצור - זוועה.
כל תנועה של גירוש המפגע עלולה לפגוע גם בכמה אברים חיוניים ואהובים בגופו הלבן והלוהט של א.ד , שכל הזמן שהדרמה הזו מתרחשת אינו חש בה כלל, וממשיך לעשות מלאכתו בנאמנות ובמסירות ( וגם הרבה למעלה מזה, למען האמת ) . מאידך כל נסיון להתעלם כמעט בלתי אפשרי.
מה אומר לכם - עולם אכזר.
לפני 12 שנים. 11 במאי 2012 בשעה 6:02
