אז הלכנו בהרכב משפחתי לחתונה של אנשים מאוד מאוד חשובים וחברים לנו. היה ברור שיהיה שם קטסטרוף. מחבקי עצים , בוגרי גרעיני נחל עירוני, צימחונים אקטיביים לרוב, אנשים איכותיים , משמעותיים, בוחנים כל שאלה לעומקה. היו שם מצגות וברכות לרוב, והסברים מפליגים על כל פיפס מתחת לחופה. כולל ציטוטים ממרקס, מצ'רלס בוקבסקי ושירים עבריים ישנים וחרישיים , מלאי משמעות. הח'ברה הכינו מסכת ( רק המילה הזאת עושה את בשרי חידודין חידודין ) , ו ( אני מקווה שאתם יושבים, זה הולך להיות קשה ) ריקוד !!! כזה עם תלבושות . אוי. אוי.
מעט נחת היתה כמובן בבר, שהיה איכותי באופן מחשיד ( אח אחד נורמלי של החתן מחבק העצים היה אחראי ) ומהאוכל שהיה מוצלח אף הוא. גם המזג אויר האיר פנים, תרומתו הצנועה של הקדוש ברוך הוא למשפחת הכלה שהגיע בגרירת רגלים מהיישוב המאוד מאוד דתי שהיא מתגוררת בו.
אתם תהיו שמחים שם ! נהמתי על בני משפחתי , שמחים, משתפי פעולה, חייכניים. אתם תחלקו מחמאות לרוב, תתמנגלו עם כל מי שצריך ואף אחד לא יצליח, אפילו בכוח, להוציא ממכם הודאה שאתם סובלים. שמעתם?
כן אמא. נהמו הקולות במושב האחורי. ב ס ד ר .
רק שתדעי, הם אומרים לי מעל האייפונים העסוקים שלהם, במילא את קובעת. כשיש לך מצב רוח מחורבן, כולם סביבך שפופים ועצבניים. את משליטה את הקו המוביל. המצב רוח שלך קובע את המצב רוח של הסביבה.
אחרי כמה ימים בררתי את הסוגיה הזאת בדלת אמות , בין סדינים סתורים ושלוליות חשודות גם אתו. הוא אובייקטיבי.
ברור הוא עונה לי. כשאת עם הכלב השחור שלך , כדור הארץ מסתובב הפוך. אפשר למות ממך כשאת מדוכדכת.
וואלה, איזה בנאדם משמעותי אני . ישר שמחתי.
אה, כן, ורוצו לקרוא את " ואז הגענו לסוף " של ג'וושוע פריס. ספר מעולה. קחו את מד מאן, תקדמו אותו 40 שנה לתקופת התפוצצות בועות ה דוט. קום. תארזו הכל בכתיבה רזה, התבוננות מפוקחת ויפה על בני אדם , קצת מרירות, הומור שחור , קורטוב של ציניות , תוסיפו מעט שבמעט טיפות קטנטנות של חמלה וחסד. תבשיל משובח, למרות שמדי פעם הוא הופך את הבטן .
