היה זה סתיו והאינדיאנים בשמורה המרוחקת שאלו את הצ'יף החדש שלהם האם החורף עומד להיות קר או מתון.
הואיל והוא היה צ'יף אינדיאני בחברה מודרנית, הוא מעולם לא חונך על ברכי הסודות העתיקים. כאשר הביט בשמיים, לא יכול היה לומר מה עומד להיות מזג האוויר. בכל זאת, על כל צרה שלא תבוא, ענה לבני השבט כי החורף אכן עומד להיות קר, ושעל בני הכפר לאסוף עצים להסקה כדי להיות מוכנים.
כמו כן, בהיותו מנהיג מעשי, עלה במוחו לאחר מספר ימים רעיון. הוא הלך עד לתא הטלפון הקרוב, התקשר לשירות המטאורולוגי ושאל:
"האם החורף הקרב עומד להיות קר?"
"נראה כאילו חורף זה אכן עומד להיות קר למדי," ענה החזאי מהשירות המטאורולוגי.
לפיכך חזר הצ'יף אל אנשיו והורה להם לאסוף עוד יותר עצים, כדי להיות מוכנים.
שבוע מאוחר יותר הוא התקשר שוב לשירות המטאורולוגי.
"האם זה עומד להיות חורף קר מאד?"
"כן, זה בהחלט עומד להיות חורף קר מאד."
הפעם הורה הצ'יף לאנשיו לאסוף כל פיסת עץ שיוכלו למצוא.
שבועיים מאוחר יותר, הוא התקשר לשירות המטאורולוגי שוב.
"האם אתם בטוחים לגמרי שהחורף עומד להיות קר מאד?"
"לגמרי," השיב האיש מצידו השני של הקו,
"זה עומד להיות אחד החורפים הקרים ביותר מאז ומעולם."
"איך אתה יכול להיות בטוח כל כך?" הצ'יף שאל.
והחזאי השיב: "האינדיאנים אוספים עצים כמו משוגעים..."