משעמם לאללה. מרוב שכולם נעשו מנומסים, ותרבותיים, וחושבים פעמים לפני שהם מקללים, אין מריבות - לא אינטיליגנטיות, ולא פרחיות, אף אחד לא מספיק מאוהב בשביל לכתוב ממש שטויות דביקות, ואף אחת לא נדפקה מספיק חזק בשביל ללכלך על האקס שעשה לה את זה בתחת בלי ללצלצל קודם בפעמון.
זה משהו באויר האביבי החביבי הזה?
אפילו הרוסי נעשה שטוח קצת. פיחלי, הוא אומר לי כשאנחנו בדרך לשום מקום לעשות עוד משהו חסר משמעות לחלוטין. ( כבר הרבה זמן אני חושדת בו שהוא חושב שהוא יורי גגארין מבת ים )
אה, ואם אתם רוצים ספר נהדר, להעביר את השעמום בסבבה - קראו נא את "דברים שאף פעם לא יקרו בטוקיו", של אלברטו טורס בלנדינה. יופי. לפחות ההתחלה - עוד לא סיימתי, אבל אני מקווה שלא יאכזב בהמשך.
כל כמה משפטים בנאלים - צצה פנינה שהקורא מוצא את עצמו בתוכה. באמת ספר מוצלח.
והמשפט שקנה אותי בעמוד השני : " אם אתה מכיר את עצמך, אתה מכיר את כולם " , שנאמר בהקשר של שיחה על נסיעות להודו .
