יש שעות ביממה שנועדות לחשבון נפש.
נגיד, בארבע אחר הצהרים, זה לא מתאים. אבל ארבע בבוקר, זה שעה מעולה. רוב הסחות הדעת הסביבתיות כבויות. לכאורה די שקט, בייחוד אם לא סופרים את התנים עם היללות שלהם ( מגפה בין לאומית שכל מדינות המערב מנסות להתמודד איתה ללא הצלחה ) ואת הכלבים שנובחים עליהם, ואת הקרוונים( ציפור לילה ארוכת רגליים ורעשנית במיוחד ) שקוראים אחד לשני משדה לשדה ועושים ים של רעש. חוץ מכל אלה, ואחרים - די שקט.
אז קבלו - אחד חשבון נפש. ( לא מהכבדים ... )
מסתבר, שבלהיות חולה יש לא מעט יתרונות.
סדר הקדימויות משתנה. גם הנפשי וגם הפיזי והסביבתי. דברים שהיו פעם נורא חשובים יורדים מגדולתם, ומפנים מקום לדברים אחרים, שיוצאים מהצללים ומהאפרוריות היום יומית ומקבלים נפח משלהם.
דוגמאות? למשל: ה"עבודה היא חיינו." רופא המשפחה שלי תמיד אמר שאנחנו, עובדי האדמה, לא מגיעים אליו כאשר אנחנו חולים. אנחנו מגיעים כשאנחנו לא יכולים לעבוד.
אז תשמעו קטע - העולם, לא מתמוטט אם לא מגיעים לעבודה. עבודה זה חשוב, ומרכזי בחיים ומתגמל ומספק. אבל העולם לא עומד מלכת בלעדי.
רוצים עוד דוגמא? כמה חשוב להראות טוב? חשוב מאוד? אז נכון, חשוב. אבל וואלה, פחות ממה שנדמה. קרחת רבותי, זה אחד הדברים הנוחים ביקום ! לא נוח לכם עם זה? אין דבר, תתרגלו.
יום שישי . יום שישי זה נושא מאוד קריטי. לפני פרוץ האירוע, היה סדר מאוד קבוע עם היום הזה. היה צריך להספיק, והיה צריך להכין, והיה צריך ( כן - * צריך * , ממש כך ) להספיק להנות , ולהפגש, ולעשות ו...... שינוי בסדרי העדיפויות הביא שלוות עולמים ליום הזה. לא * צריך * כלום. עיתון, קפה, ולשבת בצל, זה מעולה. הנאה צרופה. שום תכנונים חובקי עולם, שום סיבוב קניות רב שקיות. חזרנו לארוחות הממולאים הנודעות ( פיתה ממולאת עם חביתה למשל... ) והכל טוב.
לארח ולהתארח ? חברים? אני חושבת שכבר כתבתי על זה פעם, שאצלנו מדליקים את הגריל במרץ, מיד אחרי הגשם האחרון, ומכבים אותו בנובמבר, מיד אחרי הגשם הראשון. משפחה, חברים ענינים , כיף. כולם אצלנו, כי אנחנו עצלים מכדי לנסוע ואוהבי חברה. ולא, לא צריך להביא כלום. . . רק תבואו כבר. מסתבר, שאפשר גם אחרת.
ללכת לאנשים זה סבבה. "המתנ"ס השכונתי "סגור לרגל שיפוצים, ולא קורה כלום. לקבל עזרה, ואיזה מגש עם משהו מאוד טעים, זה ממש תענוג. אפשר אפילו להתרגל לזה.
אז זה לא שאני ממליצה על זה. תנסו להמנע. אבל אם בכל זאת דפקה הסטטיסטיקה הבת זונה על דלתכם, לא נורא, לפחות תפיקו את המירב.
ועיקר שכחתי - השלט של הטלויזיה ? שלי.!!! נראה מי אמיץ מספיק להתעמת עם אישה חולה... וכמובן גם שיר נפלא לקינוח.