בא לי להיות דרמטית. להשליך את המחשב המזדיין הזה על הקיר ולשבור אותו ולצרוח , ולהשאיר את השברים שלו פזורים בכל החדר
ולצאת בטריקת דלת וללכת לאכול גלידה ולא לחזור עד שמישהו אחר יאסוף וינקה.
רק מה, אם אני עושה את זה לא יהיה לי מחשב אחר. ובמילא חוץ ממני אף אחד בכלל לא ישים לב שיש שברים מפוזרים, (העיקר שהדרך למקרר והדרך למקלחת פנויות. ) שערה משערות ראשה של ספקית האינטרנט לא תיפול, גם אני אני אתנתק מהם בשניה הזו.
אז נשאר הענין עם הגלידה. בזה אפשר לטפל בקלות......
בכלל, להיות דרמטי זה נפלא. רק מה, זה לא עובד כל כך טוב במערכת הכוכבים שאני מסתובבת בה. זה לא עובד עם חפצים מעופפים אצלנו, זה לא עובד עם מריבות מרהיבות - שלב התכנון כן עובד . שלב הביצוע הרבה פחות. לא מתישב לנו טוב הצרחות והאיחולים לחיים ארוכים ורצופי סבל. מקסימום שיחת נפש חד צדדית , ושתיקה פולנית של כמה שעות. ואז לשנינו נגמר האויר. סוגרים ענין, מזדיינים קצת, לא בדרמטיות - זיון , משהו בסדר כזה . יעיל. וממשיכים ליום הבא.
אז מה הפלא שלא מצליח לי להיות דרמטית. יותר מדי שכל ישר והגיון ופחות מדי הורמונים . שיט. בחיים אני כבר לא אחליף ספק אינטרנט.
