חלומות

במשך שנה וחצי התהלכתי לי במישור. היה בטוח, היה קל, היה נעים, אבל זה הכל.
חזרתי לארץ ההרים והגאיות, פה הכל שונה, ואי אפשר לדעת מה יהיה בעוד דקה. אולי אמצא את עצמי על הפסגה, מתבשמת בשכרון גבהים, ואולי בתחתית תהום עמוק, או גרוע מכך, בנפילה בלתי נגמרת אל תהום ללא תחתית. עוד לא התרגלתי אל ההליכה בארץ ההרים והגאיות, הצעדים שלי עדיין מהירים מידי, בטוחים מידי, מורגלים אל המישור, וכך אני מועדת בקלות, אולי מוטב כך. הנפילות מלמדות הרבה, הנפילות הן הדרך אל הפסגה, או שאולי הפסגות הן הדרך אל הנפילה?

יש לי מי שיחבק אותי
יש לי עם מי להזדיין
יש לי עם מי לדבר על שטויות
יש לי עם מי לדבר על רגשות
יש לי מי שיעשה לי סשן
יש לי מי שיכאיב וישפיל אותי

ונורא חסר לי משהו
נורא נורא חסר

אני רוצה שהוא ייבוז לי, שייכאיב לי, שלא יהיה לו אכפת ממני כלל.
אני רוצה שהוא יאהב אותי, שייחבק שילטף וינשק כל הזמן.
אני רוצה שהוא יכה אותי, בלי רחמים, ייפצע אותי.
אני רוצה שהוא יעריץ אותי, ויגיד שאני הכי מושלמת בעולם.
אני רוצה שהוא יגיד לי: "זונה מטומטמת, חתיכת אפס מאופס, תגידי תודה שאני מסכים לך לבוא אלי כדי שאוכל לזיין אותך בתחת, ולגמור בתוכך"
אני רוצה שהוא יגיד לי שהוא רוצה אותי לתמיד, להתחתן, להביא ילדים, להזדקן ביחד.
אני רוצה שהוא ייטח את ראשי במראה הגדולה במקלחת, ואני אראה את עצמי מדממת אלף פעמים, בכל השברים הקטנים של המראה.
אני רוצה שהוא ישכב לידי לילה שלם, ויילטף אותי ברכות.

איזה מזל שלא אני מחליטה

כי הדבר היחיד שיכול לשכך קצת מהכאב שנגרם לי כשדרכת על הלב שלי וריסקת אותו לאבקה הוא המחשבה שזה היה לך נעים ברגל.



ואין פה טיפת ציניות

כמו שני פילים בחנות חרסינה אנחנו מתנהלים בתוך הקשר הזה בכבדות, כל צעד קטן גורם לשברים נוספים בינינו, שנינו פוגעים ונפגעים כל הזמן, ושנינו לא מסוגלים להפסיק, ואולי גם לא רוצים.

דיברנו בטלפון, והרגשתי שאתה לא ממש רוצה להיות איתי שם, כבר לחוץ לנתק, ולצאת מהשיחה המעיקה הזו. לא רציתי שתנתק, פחדתי מהרגע שיבוא מיד אחרי הניתוק הזה, שאני אשאר עם הטלפון ביד, והצלצול המטריד הזה, הצליל התפוס, יצרום לי באוזן, אבל אני עדיין לא אהיה מסוגלת להרפות מהטלפון. פחדתי מהרגע שבו השיחה בינינו תסתיים ואני אשאר לבד עם כל המחשבות שלי, עם הספקות, עם הבלאגן בראש, עם הטרוף הזה שבתוכי. חיכיתי שתגיד משהו טוב, ולא אמרת כלום, שתקת. ואז התחלת להגיד משהו, וידעתי שאתה הולך להגיד לילה טוב, ולנתק. אז מהר, לפני שהספקת ביקשתי שתגיד לי משהו טוב, משהו טוב אחד. ואתה צחקת, ולא אמרת, אולי זה בגלל שלא הצלחת לחשוב על שום דבר כזה, ולי זה כאב. אז שתקנו עוד קצת, ואחר כך דיברנו בלי להגיד כלום, ואז בסוף ניתקת, ונשארתי לבד.