לפני 16 שנים. 30 בינואר 2008 בשעה 6:59
דיברנו בטלפון, והרגשתי שאתה לא ממש רוצה להיות איתי שם, כבר לחוץ לנתק, ולצאת מהשיחה המעיקה הזו. לא רציתי שתנתק, פחדתי מהרגע שיבוא מיד אחרי הניתוק הזה, שאני אשאר עם הטלפון ביד, והצלצול המטריד הזה, הצליל התפוס, יצרום לי באוזן, אבל אני עדיין לא אהיה מסוגלת להרפות מהטלפון. פחדתי מהרגע שבו השיחה בינינו תסתיים ואני אשאר לבד עם כל המחשבות שלי, עם הספקות, עם הבלאגן בראש, עם הטרוף הזה שבתוכי. חיכיתי שתגיד משהו טוב, ולא אמרת כלום, שתקת. ואז התחלת להגיד משהו, וידעתי שאתה הולך להגיד לילה טוב, ולנתק. אז מהר, לפני שהספקת ביקשתי שתגיד לי משהו טוב, משהו טוב אחד. ואתה צחקת, ולא אמרת, אולי זה בגלל שלא הצלחת לחשוב על שום דבר כזה, ולי זה כאב. אז שתקנו עוד קצת, ואחר כך דיברנו בלי להגיד כלום, ואז בסוף ניתקת, ונשארתי לבד.
