משמעות החיים פשוטה: מוות.

בחדרי חדרים, עמוק שם בפנים,
איפה שאיש לא דרך, ואיש לא יודע.
איפה שקורי עכביש מסתירים הכל,
היכן שלעולם לא נשמע שם קול.
זו לא ארץ רחוקה,
אלא הקרובה כל כך לכולנו.
אין צורך לצאת למסע,
רק להסתכל פנימה בליבינו -
היכן שכבר רקוב,
והעובש חוגג,
והסרחון יוצא החוצה,
והאושר מתפוגג.

בחדרי חדרים, עמוק שם בפנים,
איפה שהשתיקה רועמת,
והאדמה נפערת, מדממת,
והגיהנום עולה על גדותיו,
והרשע מחייך מעליו.
איפה שכבר אין כלום, ריק,
איפה שכבר אין חיים,
איפה ששכחנו שמשם אנחנו באים.
הבאנו על עצמינו -
ומאשימים את האלוהים,
יורקים לבאר שממנה אנחנו שותים.
אז למה אנחנו מתלוננים?

זו האמת הפנימית של כולנו,
אין חפים מפשע, כי כולם רוצחים.
לוקחים ילדה יפה, ומשחיטים לה את הפנים.
רואים ילד תמים, ונותנים לו אקדח ביד.
רואים את הביחד, ומפרידים אותם ל-לבד.
כבר הכנו את הגרדום,
כבר שילמנו לשוחט,
ועוד לא בכינו מספיק כדי להתחרט.

השתיקה רועמת, והאדמה משתוללת,
רק בדיעבד אנחנו שואלים "למה?"
וכבר אין כבוד לזקן, ואין כבוד לצעיר,
אין כבוד אפילו לאבא ואמא.
וכשלכולם נמאס,
אז צועקים "חמאס",
וכבר אין מי שיבוא ויציל,
אפילו אלוהים כבר מכיר את התרגיל.
אז אין צורך להציל את כדור הארץ -
כדור הארץ ישרוד. אני מבטיחה.
זו האנושות שזקוקה דחוף להחייאה,
שמישהו יביא לה להסתכל במראה.