מעולם לא חלמתי שגבר כמוני יוכל לאהוב,
לא חשבתי שקיימת אישה שתגרום לי להרגיש כל כך טוב.
הסתובבתי אדיש, אפור, אבוד בעולם,
הייתי עוד לבנה בקיר שהיה תקוע סתם,
לא הייתי מת, אבל לא הייתי חי,
הספקתי לשכוח את כל חלומותיי,
וכשאני חשתי שאני סתם עוד דג במים,
את נפלת עלי כמו מלאך משמיים.
לא חשבתי שגבר כמוך יוכל לגרום לי לאהוב,
לא ידעתי שקיימת בתוכי הרגשה שעושה לי כל כך טוב.
הסתובבתי כזרה, קרה, מנוכרת,
הייתי עוד אשת בארבי מזוייפת,
לא היה לי טוב, ולא היה לי רע,
חייתי בפרווה, ללא רצון לזכות הבחירה.
וכשחשבתי שעדיף כבר לקפוץ מהחלון,
אתה באת אלי כמשיח מתוך החלום.
זו את שגורמת לי לרצות לקום בבוקר,
את זו שגורמת לי ללכת לעבודה,
את זו שגורמת לי להסתכל גם על הדברים הקטנים,
ולהנות מהם בשלווה.
את נתת לי אור בחיים חשוכים,
לעולם לא תדעי כמה גדולה האש שבפנים.
אתה זה שהציל אותי מחיים של שומדבר,
אתה זה האחד שנטע בי תקווה.
אתה זה האושר שלא ידעתי בעבר,
אתה זה שלימד אותי את מהות האהבה.
אתה נגעת לי בלב,
לעולם לא תדע כמה אני מעריצה אותך.
זו היית את שהביאה לי משמעות,
ולקחה אותה בחזרה בחטף-יד.
זו היית את שגילתה לי אמינות,
אך בגדה בה לבסוף מאחורי הגב.
איך יכולת לקחת את מה שנתת?
את רצחת בעצמך את מה שבראת.
חשבתי לחיות, אך אינני יכול,
לעולם לא תדעי כמה הכאב גדול.
זה היית אתה שהחייה לי את הלב,
ואז דקר אותו בסכין חדה.
זה היית אתה שאמר שהוא אוהב,
אך הצליב אצבעות מאחוריי הגב.
איך יכולת לקחת את מה שנתת?
אתה רמסת בעצמך את מה שבנית.
חשבתי למות, אך אינני יכולה,
בלעדיך אני שוב עוד סתם אישה חלשה.
לפני 15 שנים. 23 בנובמבר 2008 בשעה 22:09