הייתי בכנס. כנס כזה של כל מיני אנשי עסקים.. עם כיבוד וקפה בלובי וארוחת צהריים והרצאות.. שיעמום, אבל עפים הרבה כרטיסי ביקור... לא חשוב..
יש את כל הדיילות המתוקות החינניות האלה שמסתובבות כאילו, סליחה על הביטוי, תקוע להן משהו ומחלקות כל מיני שקיות וכל מיני ממתקים.
הוקצוץ, היתה שם איזה ילדונת, ואללה, אולי בת 20. יפפפפפה, יפההההה יפה יפה.. מה זה, בארבי! אחת נראית כמו כמו איזה לוליטת פורנו אמריקאית נימפומנית מהערוצים של הדה-לוקס.. שיער בלונדי שטני, עיניים בטעם קרואסון חמאה, עור חלק, מתוח, שפתיים קטנות ועדינות ויפות.. אחחח... למות למות מהמשגעת הזאת אדונייי !!!!
כן, והיא חילקה יוגורט אקטימל חינם לאורחים.. היה לה מין מגש כזה תלוי בתחתית הבטן עם ריתמות על הגב. בגלל שהיא היתה כל כך שברירית ורזה המגש שמט מעט את כתפיה והבליט את האגן שלה קדימה. עדיין בלט מאחורי המכנס הצמוד והורדרד שלה תחת קטן ובולט שצריך לעשות עליו קעקוע: bite me !
האסוציאציה השפחתית זינקה לתוך מוחי הקודח זימה ועמורה וליטפתי במבטי את ירכיה לאורך רגליה עד לרגע שפגשתי את מגפיה !!!
אוי ואבוי לעיניים שראו איזה מגפיים, עור שחור, עקב באורך הגלות ובקוטר חצי סנטימטר, שפיץ, מה זה שפיץ? אחול חול שפיץ !! כמו השפיץ של הירח.. פששש.. יצא מהמגפיים שלה ריח של פמדום רעה, רעה מאוד !! אכזרית !!
כשהיא שוב עברה לידי מישהי פתאום אמרה לה "רציתי להגיד לך שהמגפיים שלך ממש יפות" וחייכה.. "תודה רבה" אמרה נערת היוגורט המסתורית בקולה הרך כגוזל ונידבה חיוך ממיס וקטן.. "קניתי אותם ב..." (איך אני אזכור?...)
אמרה והפשילה את קצה המכנס שלבשה וגילתה את המשך המגף המפואר שלה. המגף הזה המשיך וטיפס עוד ועוד למעלה והיו עליו אבזמים בצורת X לכל אורכו. הייתי מהופנט אבל הצלחתי להתעשת שניה לפני הזמן מהמחזה המרטיט שהתהווה מולי ספונטית כדי להביט רגע על כולה.
לוליטת יוגורט מתוקה כמו אקטימל תות, יפה ורתומה, מפשילה את תחתית המכנס שלה, מרימה קלות את רגלה המודגמת באויר, נשענת קלות על צידה, מחייכת חיוך מבוייש ומרוצה ואז מיד מתייצבת ונעמדת על שני העקבים הדקיקים נפרדת ומסתלקת לתוך ההמון.
זה היה חזזזק חזזזזק ואמץ !!
אחר כך שהכל נגמר ראיתי אותה יוצאת אחרי המשמרת לבושה כמו שהיא באה בבוקר, לפני שעטתה עליה את תחפושת היוגורט. אף דומינה לא היתה מתביישת. איזה קלאס, הכל שחור, צמוד, המגפיים שכל כך בלטו מבעד ליוגורט נראו עכשיו כמו חלק בלתי נפרד מהופעה מהממת של ילדה, אולי חיילת, שמי יודע מה יש בה ומה עוד יהיה בה, וככה או ככה, זה מסוג הדברים שאני לא אשכח.
לילה טוב
לפני 17 שנים. 27 בפברואר 2007 בשעה 11:36