קיוריאס כבר לא רוצה לדעת...

כל המנופים ההידראולים האלה ובעצם כל המוטות המתארכים האלה שמרימים לדוגמא את הארגזים של המשאיות וכל מיני דברים כאלה, כל הדברים האלה עובדים על אותו עיקרון.

השמן בתוך הבוכנה יש לו קצב מסויים שבו הוא יכול להתנייד והקצב הזה הוא קבוע.
משמע, לא חשוב כמה חזק תמשוך, תמיד זה ייקח את אותו הזמן.
בעצם, שמבינים את ההשלכה מהכיוון ההפוך מבינים שגם אם תמשוך חלש, זה ייקח אותו הזמן.

אז בעצם בשורה התחתונה בשוויון נפש גמור ניתן לומר שככל שתמשוך יותר חזק ככה זה יהיה יותר קשה למשוך, וככל שתמשוך יותר לאט כך תצטרך להפעיל פחות כח. זה העיקרון ועד כאן הידראוליקה להערב.

בחיים בכלל בבידי בפרט ובמערכות יחסים בכלל ובפרט המנגנון הזה מעתיק את עצמו בהמון מקרים וצריך וכדאי לנסות לזהות את זה תמיד, את העיקרון של משאבת שמן, וכך ניתן לחסוך המון אנרגיה וגם אפשר להבין שיש דברים שכח פשוט לא יכול לפתור, ויש דברים שלוקח להם את הזמן שלהם לקרות ואין דרך להאיץ תהליכים מסויימים.

יש פעמים שזה כל כך ברור לעין, כל כך גלוי ושקוף. שמנגנון השמן פועל בין שני אנשים, מווסת את יחסי השליטה ביניהם כפי שהוא מווסת את שני צידי הבוכנה במשאבה. זה עוזר לי. אני מרגיש שאני יכול להבין מה קורה, איך כח חיצוני יכול להפעיל כח פנימי בכיוון ההפוך. ככה זה.

.....
.....
....

אז ככה,
יש עוגות גבינה שהן בדיוק אווריריות מספיק מצד אחד, בדיוק צמיגיות מספיק לאיזון, לא מתוקות מדי, בעלות חמצמצות נכונה, במרקם הנכון, עם הארומה הנכונה, כשהן עשויות מהשמנת הנכונה, בטמפרטורה המתאימה, והיא נוצקת לתוך הכלי המתאים, והפירורים פריכים למשעי והם סדורים כאחת על העוגה בשכבה בעובי המתאים, ותחתית העוגה לא רטובה וספוגית, וגם לא קמחית ועבשה, אלא קשה ונמסה בפה. והעוגה היא לא גדולה מדי ולא קטנה מדי ולא גבוהה מדי והיא מעוטרת בפומפוני קצפת מדוייקים ועל כל אחד מהם ניצב תות שדה אדום ועסיסי והעוגה מריחה כמו קרם מדובש.


ויש את העוגות גבינה שכולנו אוכלים בבית הקפה.
ויש את כל מה שבאמצע, ואין שום עיקרון מאחורי זה ובכל זאת אפשר להשליך מכאן על אנשים ועל היחסים שביניהם


אה וכמובן, גם העוגה הכי מצויינת כמתואר בנ"ל אם אוכלים את כולה מקבלים בחילה, וגם אותה אי אפשר לאכול ולהשאיר שלמה ...

איך הכל מקבל משמעות פתאום..