קיוריאס כבר לא רוצה לדעת...

פשוט נפלת עליי. נתלית עליי.
קפצת גבוה באוויר ונחתת עליי ולא השארת מקום לקרקע מתחת לרגלייך.
ואני ראיתי אותך באה ולא יכולתי לתת לך ליפול.
היית צריכה אותי, דרשת את האהבה שלי ואני נתתי לך אותה בהכנעה.
גילית את תשוקתך ונחשפת כי הרגשת שאני אכיל אותך.
לקחת סיכון ענק. סביר שהיית נדחית אבל לא.
לא יכלתי להפנות לך גב. להותיר אותך בידיים ריקות. לא להשיב על אהבתך.
ואז הטפטוף השקט, השליטה הדרוכה, הלך וחזק, הלכה וצרה
ופתאום, הייתי למטה. מחכה לך.
חושב עלייך, מקנא לך, מוותר לך, סולח ולא שוכח.

רקדנו ביחד מחול של שדים.
פגעתי בך ואת פגעת בי אבל כשהיינו ביחד, הכאב היה נעלם.
כשהיינו ביחד הייתי שומע את הגוף שלי נמשך אלייך, הייתי רואה את עינייך משוטטות בנבכי נפשי.
ידעתי מה את רוצה לפני שאמרת את זה, כעסתי עוד לפני שידעתי מה עשית.
ונתתי לך את הכל ובסוף כבר קיבלת ואז רצית עוד. ועוד.
קראת לי מלך ולבשת אותי כמו תכשיט ואמרת לי מילים שפתאום חייתי
והשליטה כבר לא היתה אצלי, גם לא אצלך.

ואז היינו רטובים והתחלנו לשקוע ולא רצינו לטבוע
וחילצתי אותך ושקעתי וחילצתי את עצמי ואז את שקעת
וכל פעם מישהו אחר היה קופץ למים הקפואים
וכל פעם מישהו אחר סרב לוותר על האהבה
כל פעם רק לעוד רגע הניצוץ היה ניצת ושוב היינו מחוברים ושוב היה לנו חם
עם הזמן נחלשנו. התעייפנו. הכאב, הצריבה מתישים.
כשדיברנו על זה הבנו את הטירוף שלנו והיינו בוכים.
בסוף נניח זה לזו לשכוח וישאר השיר.

תדעי שדבר כזה לא יחזור. אל תצפי לזה שוב.
גם אני לא אצפה. פשוט לא יכול להיות דבר כזה.