תשע בנותיו של זאוס

המסר היה ברור. לא היה צריך להרהר בו יותר מדי. פתקים כאלה כבר המתינו בעבר. רק שהפעם היה משהו שונה במיקום. הדרישה היתה להתמקם במלון דירות במרכז העיר, אכסניה מפוקפקת ונטולת זוהר המונה 40 חדרים ו-50 שנות היסטוריה.
היא לקחה נשימה עמוקה, הביטה סביב, ונכנסה מבעד לדלת. בחדר הקבלה הקטן ישבו פקיד משועמם ועובדת ניקיון. ניכר בהם שעובר עליהם בוקר עצל למדי. הפקיד התרומם ממקומו, ניגש לקבלה והושיט לעברה מפתח מחובר לאבזם פלסטיק מהוהה הנושא את הספרה 13. 200 שקלים עברו מיד ליד, והיא החלה לטפס במדרגות לקומה הראשונה.
היו אלה מדרגות עץ, שהובילו למסדרון אפל וחמים באופן מפתיע. נקישות עקביה נשמעו היטב למרחק. גם נקישת המנעול וחריקת הדלת על גבי הציר שלא שומן מאז שנחנך המקום. ההנחיה היתה להתמקם בחדר ולהמתין להודעה בווטסאפ. חמש דקות הספיקו לה לבחון כל סנטימטר בחדר המינימליסטי. בניגוד לחזות העלובה של המלון מבחוץ החדר דווקא היה סביר. מיטה נקייה, חדר שירותים קטן ונקי, חלון שפונה אל הרחוב הראשי, ווילון כבד שהסיטה והאפיל את כל החדר באחת. הנייד צפצף. "תתפשטי, תכסי את העיניים בצעיף השחור. ותשכבי על המיטה...אה, ועוד דבר. תשאירי את הדלת פתוחה כדי חריץ...אגיע מתישהו".
בבת אחת הלב החל לדפוק בחוזקה. החושים שלה התחדדו בשניה שנשכבה על המיטה ערומה, על עיניה כרוך צעיף שחור. מימלא לא ראתה כלום בחושך, וכעת כשעיניה גם מכוסות, נדמה שחוש השמיעה הוכפל. היא שמעה צעדים עולים ובאים מגרם המדרגות. היא ניסתה לחשוב האם אי פעם הקשיבה לצעדיו, האם תדע לזהות את סגנון הליכתו? היה ברור שגבר צועד במסדרון. הוא הלך לאט, התעכב לרגע, כאילו ביקש להסדיר נשימה, והמשיך לצעוד. צעדים כבדים ומהוססים. הוא מחפש את החדר, חדר כלשהו. זה הוא? מי זה שם בחוץ, מרחק פסיעה ודלת פתוחה? עורה נעשה חידודים, הנשימה שלה נעתקה. הדלת חרקה. הוא בחדר! מישהו נכנס פנימה!!!
היא נשמה נשימה עמוקה, מנסה להסדיר את הדופק והמחשבות, כשהרגישה יד חמימה על הבטן שלה. בבת אחת היא ידעה: זה הוא! אי אפשר לטעות במגע שלו. היד החלה לרפרף על בטנה. עולה מעלה ויורדת, וחוזר חלילה. יד מלטפת, חמימה, נעימה למגע. היא הרפתה את הכתפיים, הנשימה חזרה לסדרה, והגוף החל לנוע בסינרגיה עם כף היד החמימה. הוא נשכב על המיטה, בין ירכיה. היא חשה את הלשון החמימה שלו על ירך ימין. מטפסת מעלה מעלה, ונפגשת בחיבור הקסום. הוא ליקק וינק את שפתיה החיצוניות, היא קמרה את גבה וקרבה אליו את הדגדגן. כשהראש שלו בין רגליה, שלחה ידיים לפניו כאילו מנסה למשש את זהותו ולאמת את קביעתה הנחרצת שהלשון שבתוכה היא הלשון המוכרת והטובה שלו ורק שלו.
בבת אחת הוא ניתק מגע. נעמד וצעד לצידי המיטה. היא הופתעה אבל לא הסירה את הצעיף. רק שלחה מבט לכיוון הכללי שאליו צעד.
כעבור רגע חשה בו שוב, נשכב למרגלותיה. הוא קרב והתמקם בין רגליה, והחל לרדת לה. בבת אחת היא שחררה אנחה! היו אלה מים חמים (!!!) שניתזו לתוכה יחד עם לשונו החמה. הוא מילא את פיו במים חמים! לשם הוא קם קודם! הלשון שלו היתה חמה מתמיד, המים החמים ניגרו מהדגדגן, שאיים להתפוצץ מרוב עונג. ושוב, הוא ניתק ממקומו וצעד לצידי המיטה. הפעם כשירד לה היו אלה מים קרים שניתזו מפיו! האגן קפא במקומו, הראש הסתחרר, ולשונו עלתה וירדה, ינקה וערסלה את הדגדגן. ושוב ניתק, ושוב חזר, הפעם עם מים חמים! המעבר בין הקור לחום עטף אותה ברטט שעלה וטיפס לכל אורכה. היא תפסה את ראשו וקרבה אותו אליה. נשקה לו על הפה, וביקשה...קפה

מהרגעים האלה שהמוח רווי בנוזלים ממסכים מכדי שרגשי אשם או אינסטינקטים בריאים ישבשו את התוכנית: לשכב איתה אצלו בבית כשכולם ישנים. זה נשמע מטורף עכשיו, זה היה מטורף באותו לילה, כשרטט הטלפון הקפיץ אותו וקטע כוונתו להיכנס למיטה. זה התחיל במשפט שיכול להעיר מרבצו דב חורף בינואר סיבירי: 'אני מתחת לבית שלך'. או קיי, הוא ענה לה. מניח שאזכור הלוקיישן כמוהו כאמירת שלום חסרת משמעות. בהודעה הבאה היא כבר היתה יותר מפורשת: 'אני מתחת לבית שלך, תרד. רוצה להרגיש את הלשון החמימה שלך על הדגדגן שלי'. הישירות שלה היתה סימן ההיכר הבולט והחביב ביותר שלה אלא שהפעם זה הופיע במקום ובזמן הלא נכונים. מה לרדת עכשיו? תהה וחש בתפיחה ברורה מתחת לחגורה. 'אתה יורד?', הקשתה שוב, בנייד ובמכנס.
הוא מיהר לסרוק את החדרים. שמע את נשימות בני הבית סדירות וחד משמעיות - כולם ישנים. ואז הבזיק לו רעיון העוועים: הוא יקרא לה לעלות אליו. הבית מספיק גדול, ישנם שלושה חדרי שירות מרוחקים מאגף השינה, מה הסיכוי שמישהו יתעורר כשהיא על מכונת הכביסה והראש שלו מונח בין רגליה? כשהדברים נכתבים כעת, ברור שהסיכויים לכך זהים לאלה שהקטן יתעורר ויבקש לשתות באמצע הלילה - אירוע שמתרחש כמעט מדי לילה. עזבו הסתברות, מדובר במעשה מטומטם בכל קנה מידה, אלא ששניהם לא היו בכלל במודעות לסכנה אלא רק במשיכה עצומה זה לנוזלי הגוף של זו.
היא נכנסה מבעד לדלת, הישר לחדר הכביסה בכניסה. הוא חסם את פיה עם כף ידו, מחווה לעברה שצריך לשמור על שתיקה מוחלטת, כאילו למישהו היתה כוונה לשחרר אנחה קולנית. היא נראתה מופתעת וחרמנית בו זמנית. מופתעת מההצעה שלו שתעלה, מופתעת מהקלילות הבלתי נתפסת שבה הבנאדם מסכן את כל מה שיקר לו, ומופתעת מהבליטה במכנסיו. היא משכה אותם כלפי מטה, הזין שלו הזדקר מבעד לתחתונים. ידיו היו מונחים על מותניה, פיו תחוב בפיה   ולשונו חקרנית. היא הפשילה את המכנסיים, טיפסה בקלילות על מכונת הכביסה, תפסה את ראשו והצמידה אותו אליה. הוא אהב את מגע הדגדגן שלה על הלשון, את הריח שלה, את הנשימה המהירה כשהלשון טופחת על הכוס הרטוב שלה. הוא התמסר כל כולו למשימה - לגרום לה לגמור מבלי שתשחרר אנחה, לחוש אותה מתפוצצת על הלשון מבלי שיוכל לשמוע אותה משחררת זעקה