תשע בנותיו של זאוס

המסר היה ברור. לא היה צריך להרהר בו יותר מדי. פתקים כאלה כבר המתינו בעבר. רק שהפעם היה משהו שונה במיקום. הדרישה היתה להתמקם במלון דירות במרכז העיר, אכסניה מפוקפקת ונטולת זוהר המונה 40 חדרים ו-50 שנות היסטוריה.
היא לקחה נשימה עמוקה, הביטה סביב, ונכנסה מבעד לדלת. בחדר הקבלה הקטן ישבו פקיד משועמם ועובדת ניקיון. ניכר בהם שעובר עליהם בוקר עצל למדי. הפקיד התרומם ממקומו, ניגש לקבלה והושיט לעברה מפתח מחובר לאבזם פלסטיק מהוהה הנושא את הספרה 13. 200 שקלים עברו מיד ליד, והיא החלה לטפס במדרגות לקומה הראשונה.
היו אלה מדרגות עץ, שהובילו למסדרון אפל וחמים באופן מפתיע. נקישות עקביה נשמעו היטב למרחק. גם נקישת המנעול וחריקת הדלת על גבי הציר שלא שומן מאז שנחנך המקום. ההנחיה היתה להתמקם בחדר ולהמתין להודעה בווטסאפ. חמש דקות הספיקו לה לבחון כל סנטימטר בחדר המינימליסטי. בניגוד לחזות העלובה של המלון מבחוץ החדר דווקא היה סביר. מיטה נקייה, חדר שירותים קטן ונקי, חלון שפונה אל הרחוב הראשי, ווילון כבד שהסיטה והאפיל את כל החדר באחת. הנייד צפצף. "תתפשטי, תכסי את העיניים בצעיף השחור. ותשכבי על המיטה...אה, ועוד דבר. תשאירי את הדלת פתוחה כדי חריץ...אגיע מתישהו".
בבת אחת הלב החל לדפוק בחוזקה. החושים שלה התחדדו בשניה שנשכבה על המיטה ערומה, על עיניה כרוך צעיף שחור. מימלא לא ראתה כלום בחושך, וכעת כשעיניה גם מכוסות, נדמה שחוש השמיעה הוכפל. היא שמעה צעדים עולים ובאים מגרם המדרגות. היא ניסתה לחשוב האם אי פעם הקשיבה לצעדיו, האם תדע לזהות את סגנון הליכתו? היה ברור שגבר צועד במסדרון. הוא הלך לאט, התעכב לרגע, כאילו ביקש להסדיר נשימה, והמשיך לצעוד. צעדים כבדים ומהוססים. הוא מחפש את החדר, חדר כלשהו. זה הוא? מי זה שם בחוץ, מרחק פסיעה ודלת פתוחה? עורה נעשה חידודים, הנשימה שלה נעתקה. הדלת חרקה. הוא בחדר! מישהו נכנס פנימה!!!
היא נשמה נשימה עמוקה, מנסה להסדיר את הדופק והמחשבות, כשהרגישה יד חמימה על הבטן שלה. בבת אחת היא ידעה: זה הוא! אי אפשר לטעות במגע שלו. היד החלה לרפרף על בטנה. עולה מעלה ויורדת, וחוזר חלילה. יד מלטפת, חמימה, נעימה למגע. היא הרפתה את הכתפיים, הנשימה חזרה לסדרה, והגוף החל לנוע בסינרגיה עם כף היד החמימה. הוא נשכב על המיטה, בין ירכיה. היא חשה את הלשון החמימה שלו על ירך ימין. מטפסת מעלה מעלה, ונפגשת בחיבור הקסום. הוא ליקק וינק את שפתיה החיצוניות, היא קמרה את גבה וקרבה אליו את הדגדגן. כשהראש שלו בין רגליה, שלחה ידיים לפניו כאילו מנסה למשש את זהותו ולאמת את קביעתה הנחרצת שהלשון שבתוכה היא הלשון המוכרת והטובה שלו ורק שלו.
בבת אחת הוא ניתק מגע. נעמד וצעד לצידי המיטה. היא הופתעה אבל לא הסירה את הצעיף. רק שלחה מבט לכיוון הכללי שאליו צעד.
כעבור רגע חשה בו שוב, נשכב למרגלותיה. הוא קרב והתמקם בין רגליה, והחל לרדת לה. בבת אחת היא שחררה אנחה! היו אלה מים חמים (!!!) שניתזו לתוכה יחד עם לשונו החמה. הוא מילא את פיו במים חמים! לשם הוא קם קודם! הלשון שלו היתה חמה מתמיד, המים החמים ניגרו מהדגדגן, שאיים להתפוצץ מרוב עונג. ושוב, הוא ניתק ממקומו וצעד לצידי המיטה. הפעם כשירד לה היו אלה מים קרים שניתזו מפיו! האגן קפא במקומו, הראש הסתחרר, ולשונו עלתה וירדה, ינקה וערסלה את הדגדגן. ושוב ניתק, ושוב חזר, הפעם עם מים חמים! המעבר בין הקור לחום עטף אותה ברטט שעלה וטיפס לכל אורכה. היא תפסה את ראשו וקרבה אותו אליה. נשקה לו על הפה, וביקשה...קפה