.
התברכתי להיות בשתי חתונות בשבועיים האחרונים.
ומסתבר שזה בכלל לא היה סתם... הגעתי לחתונה ראשונה, והתחברתי מחדש עם חברה ותיקה, שגם בתה התחתנה, בדיוק באותו אולם. ולא היה מנוס. הגעתי גם אליה לאירוע. שני אירועים כ"כ סמוכים, זה ממש הרגיש המשך של אותה השמחה.
ובכלל, הרבה מהאורחים היו אותם האורחים. שתי המשפחות מקורן ביד אליהו. ותק של עשרות שנים, ה"חבר'ה" באים לכל המסיבות. אני בפריפריה שלהם, אבל הם מקבלים אותי יפה, אשכנזיה מסכנה בקרב התימנים, עיראקים, טריפוליטאים ושאר קבוצות אתניות שאינן פולניות.
יש לי תמיד נטיה לראייה אנתרופולוגית. זה באמת לא בא ממקום של שיפוט, אך ורק התבוננות. רוב האורחים מזרחיים, ויש כמה טיפוסים שחוזרים על עצמם. הגברים יותר פשוטים (אלא מה): סוג מבוגר יותר, בעל כרס, נטול תחת, מקריח... ורוקד כאילו הוא החתיך של המסיבה. וסוג צעיר, שמסתובב בלהקת צעירים, קופצים מעלה-מטה, נושאים את החתן והכלה על כתפיהם, אבל גם כשלא, הם ביחד, אין ייחודיות, פשוט גוש של טסטוסטרון צעיר, קפיצי.
הבנות יותר מעניינות. צעירות חינניות, כולן עם סוג מסויים של יופי שאו מדבר אליך או שלא... האופנה היום מאוד נערית, שמלות קצת נפוחות, נשיות, בדים עדינים וחגורות... אבל באותו זמן הנעליים,,, אוווו הנעליים. בתור מי שיש לה פטיש לנעליים, השנה הזאת היא חגיגה -- כי האופנה עכשיו היא לחלוטין פטישיסטית. מסתובבות שם נערות תמימות, יפות, עדינות... עם נעליים של זונת בדס"מ. ואני לא יכולה להסיר מבטי 😄 אבל הצעירות... מה לעשות. אחת מחליפה את השניה. אין ביניהם מאום. נראות אותו דבר, מדברות אותו דבר, רוקדות אותו דבר...
הרבה יותר מעניין להתבונן במבוגרות. בקיצוניות -- הסבתות המענטזות. זה בכלל לא מעניין אותן שהן מקומטות, מגובנות, עייפות -- זו חתונה והן מענטזות. זה מקסים בעיניי. בחתונות הפולניות זה לא קורה. והצעירות יותר -- בנות הארבעים והחמישים -- כל כך יפות. באמת, עד כדי כך. יש את אלה שרוקדות עם הבעלים -- ואז זאת רוקדת עם בעלה של השניה, והאיש המבוגר הזה מפלרטט עם ההיא... זה מקסים. הם אוכלים את החיים בלי מלח. שמח להם.
אבל הכי מעניינות אותי אלה שלא בביחד. גם שם יש כמה טיפוסים. יש את אלה שבאות מהוקצעות -- שיער פלטינה מלאכותי בפן מושקע, צפורניים בנויות, טייץ צמוד, המון צמידים וענקים... הן כ"כ מושקעות שהן נראות כמו איזה צעצוע זול. ממש נורא בעיניי.
ויש את אלה שכל כך לא מודעות לעצמן -- יפיפיות, כי הן בכלל לא במחשבה על ההופעה שלהן. נראות מצויין, כי הן פשוט יודעות מה מתאים להן. רוקדות יפה כי הן עם המוזיקה, לא מחפשות להרשים. והן כל כך, כל כך מרשימות.... יש שם נשים שהייתי חוטפת בלי לחשוב פעמיים... אבל מה לעשות -- אני לא חופשיה שם.
יש קטע כשבאים לבד לחתונה של החברים... אני גם רוקדת עם כל הבעלים, אבל אני צריכה להזהר שלא יחשבו שאני "רוצה אותם". אני צריכה להיות ידידותית, אבל לא רעבה. ואללה, אני ממש לא רעבה לגברים האלה, חחח.... אבל קל כ"כ להסחף; האנשים האלה יודעים לחגוג... יש שם קסם מובנה. תפס אותי איזה תימני חובש כיפה, ורקדנו נון-סטופ לפחות שעה. איזה רקדן... גרם לי להיראות מעולה, ואני ממש לא רקדנית :)) פתאום, כל הצלמים נצמדו אלינו, ועזבו את כל בנות ה-24 החמודות -- פשוט כי הייתה לנו נוכחות. כי חגגנו ברגלינו. זה באמת היה מקסים. המווסיקה של האירועים האלה משאירה אותי עם קצת כאב ראש... אבל פה ושם יש גם שירים שאפשר לעבוד איתם, ועשיתי איתם את המיטב 😄
אין פה שום מסקנות, למי שקרא בסבלנות עד כה. פשוט אירועים כאלה -- שאולי כל כך נורמאליים עבור הישראלי הממוצע -- נראים לי דבר יוצא דופן ומופלא. אני עדיין לא יודעת אם אני אוהבת אותם או לא. אבל מה שבטוח -- זאת חוויה. מזל שהבת השניה מתחתנת רק בנובמבר. יש לי זמן להתאושש 😄
לפני 14 שנים. 14 ביוני 2010 בשעה 23:36
