״מה את אומרת? מה בא לך? מונית או רכבת מיתרו למלון?״.
״מה אתה אומר? מה בא לך? בית עלמין ירקון או קבורה חילונית?״.
״מה למה? בגלל המזוודות? שטויות המזוודות על גלגלים״.
״גם האלונקה של הגופה שלך על גלגלים״.
״מה את אומרת? מה בא לך? מונית או רכבת מיתרו למלון?״.
״מה אתה אומר? מה בא לך? בית עלמין ירקון או קבורה חילונית?״.
״מה למה? בגלל המזוודות? שטויות המזוודות על גלגלים״.
״גם האלונקה של הגופה שלך על גלגלים״.
לפעמים ואפילו שחיי טובים אין לי כוח לחיות
ואז אני מניחה ראש עם שיער ארוך שמתחיל להלבין
על לאקי שלי ואומרת: ״אין לי כוח לחיות״.
וכל פעם - כל פעם הוא אומר לי: אני מזהיר אותך, אם תמותי ותשאירי אותי לבד אני אשתין לך על הקבר. ואנחנו אין לנו בכלל קטע של גולדן שאוור פה:/
אחכ אנחנו צוחקים שוכבים אוכלים מזמינים איזה כרטיס טיסה וחוזר לי החשק לחיות בנתיים.
אתמול אמרתי לו : אין לי כוחות לחיות הנחתי ראש וזה וזה
והוא אמר שאם אמות ישתין לי על הקבר. ״אה כן?!״. עניתי כאילו בזעם ואמרתי: ״ אם אתה תמות אני אשכב כל יום עם מישהו אחר על הקבר שלך״.
הוא שתק חצי דקה ואמר:״ אין לי כוחות לחיות״.
סוטים מזדקנים
שבוע הבא לונדון ולא מעניין אותי כמה מטושים צרכים לדחוף לי לאף——
חייבת לחיות.
לאקי שלי התמים הזה חשב באמת ובתמים שאמצא בפריז אוטלט של שנאל, דביל כזה. ״ אין אוטלט לשנאל כמו שאין ללואי ויטון!״. הוא טען מולי בנחרצות ״ ברור שיש״ ואף הציע להתערב! התערבו.
המפסיד בבקר הראשון בלונדון יושב ב״גיילס״ ולא אוכל. ואני מה כפת לי להתערב הרי גם אם אפסיד( ולא שיש סיכוי) הוא יוותר לי, מהכיון שלי הוא לא יזכה לרחמים. שנתיים בזמן קורונה האומלל מחכה לחזור ללונדון לזלול סקונס.
ובכן התערבנו, בדקנו וניצחתי. אין אוטלט של שנאל.
שיחכה עוד יום אחד אף אחד לא מת מזה ושלימד לא להתווכח איתי, דביל.
לא מסיבות טכנו
טסה רק פרמיום( רגליים ארוכות יש לזה מחיר)
לא אני לא רוצה חדר רגיל במלון, קטן לי.
נאכל פעם בריץ ופעם בסאבוי, רק אפטרנון טי.
נו מה חייבים לבקר גם את רמזי אוח הוולינגטון של רמזי.
אתה חייב לי גם איזה לואי משנה שעברה עוד!
לכל מי שמקנא בלאקי וכותב לי איזה כיף ללאקי..
יקירי, יש לזה מחיר והוא לא זול!
🤑
במסגרת תיכנון הנסיעה שלי לפריז בנובמבר. ( חודש אחכ לונדון!) וקריסת הווטסאפ חשבתי על זה:
אם אין ווטסאפ שיכנסו לכלוב.
יען כי: אם אין לחם שיאכלו עוגות
רק נשאר לקוות שראשי לא יערף בכל זאת סוף עגום לאותה מלכה..
״המים רתחו תכין לי קפה״
״טוב רגע קודם אתן לך נשיקה ברגל״
״הו די די אתה לא יכול לפנק אותי ככה … ״
״למה?!״
״כי אם תמות אף פעם לא אמצא מישהו שיאהב ויפנק אותי ככה.״
״מטומטמת!״
זה כמו להחליט מה אני אוהבת יותר, קינדר בואנו או פסק זמן.
מה שבטוח מבחינתי שנהם צרכים להיות בטמפרטורת החדר, מקרר זה השטן עבורם.
כשאנחנו עושים אהבה יש רגעים שאני נמסה עם כל הגודל שלי לגוף שלו לידיים שלו לנשיקות לחיבוקים ובימים מסוימים גםהזין שלו מקבל יחס אפילו טוב.
ופה יש את העניין הזה איך ברגעים קינקים כשאנחנו לבד או שלא לבד נעלמת הרומנטיקה ויוצאת ממני שדה רעה קרה משפילה קשוחה אפלה.
ואם במעשה האהבה ואם בקינק אני נהנת כל כך וסתם,לפעמים אני חושבת מה אני אוהבת יותר?
מה שבטוח שנהם בטמפרטורת20 מעלות מזגן מצב אחר זה השטן.
קינדר או פסק זמן…
אהבה שלי עוד חודש -שבע שנים יחד.
בימים שאפילו הוא לא יכול להרגיע אותי
כי חם מידי
כי עמוס מידי
כי רועש מידי
כי חונק אולי מציק מעיק
היא איתי צמודה לרגליים שלי מחממת אותי בפרוות קטיפה שחורה חמה כששאר הגוף שוכב ערום במיטה מתחת מזגן בטמפרטורת חדר מתים. ועם כל הרעש והצרות שהביאה לחיי ברגעים כאלה היא מרגיעה אותי הופכת לכלב טיפולי.
לאקי שלי לא אוהב כוסיות. כן נשים כאלה רזות מעוצבות עם ציצי קטן מוזרקות שפתיים צבועות לבלונד וכו וכו. ואני אומרת לו כל הזמן : נו בחיאת היא כוסית רצח די אתה סתם אומר! נשבע לך נו. אני אוהב מבוגרות יותר גדולות יותר ציצי גדול ובבקשה לא בלונד. בסדר אחרי שהוא כל כך הרבה שנים עם כהת שיער שלא צבעה לעולם הציצי שלי לא בדיוק קטן ואיפה אני ואיפה רזה אז אני מאמינה לו, מאמינה ולא מבינה איך זה אבל זה המצב.
ואז אני נכנסת לכאן, פונה אליי גבר חתיך מעוצב מקועקע תמונותיו ( ובואו נאמין שזה אמיתי) משקפות חתיך לכל הדעות. ואני מוצאת בו את כל מה שלא מושך אותי בגבר בעולם.
הלאקי הזה מבין משהו מהחיים שלו כנראה.
כשגבר אומר לי: את התגלמות היופי הנשי בעיני.
זה אומר שהוא מתכוון להגיד לי: את דאבה ואני מת על זה?
איפה פאולה רוזנברג כשצריך אותה.