ימים אחרים

בהמשך למה שכתבתי אתמול
נשאלתי כמה וכמה שאלות
הינה תשובות


אלברט היום חזר בתשובה נשוי ויש לו ארבעה ילדים

לא אני לא הייתי ילדת שיקום שכונות - רחוק מזה
ואולי בגלל זה ההורים שלי התנגדו שאשתתף בפרויקט הזה
אבא שלי התפלץ מזה שנרקומן משוקם נושם ליד הבת שלו
ושהילדה הענוגה שלו מסתובבת ביפו ד'

והינה זה אלברט עמר :

אני הולכת לכתוב את הפוסט הזה מכמה סיבות
א1.לא נראה לי שזה יעניין מישו אני כותבת כי מתחשק לי לזכור
א2. תפס אותי התקף נוסטלגיה
ב. אני מתגעגעת
ג. בפני מי אני כבר יכולה לספר את מי זה כבר מעניין
ד. ראיתי עספור ובסיום הפרק (פרק 43) היה שיר של אלברט עמר
"תני לי את היד שלך" ומשם הכל צף.

תחילת שנה של כיתה י'
הגיע לאוזני שמועה שקיימת במתנס ביפו ד' איזו שהיא להקת נוער
משו כמו צעירי תא רק לדרומים שבחבורה. פרויקט שכונות או משהו דומה.
אני בכלל הייתי מעיר אחרת הגעתי לתיכון הזה די במקרה אחרי שלא מצאתי את עצמי
באף בית ספר אחר.
הגעתי למתנס אמרתי שאני אוהבת לשיר , שרתי שיר וחצי או חצי שיר .
וקיבלו אותי ללהקה.
את כל הפרויקט הזה ניהלו אלברט עמר וזמירה רון.
היו שם ילדים מוזרים כאלה שלא יצא לי לפגוש אף פעם
היתה שם ילדה עולה חדשה עם מבטא חזק מאד היה שם ילד שהיה גדול מכולם
בשנתיים או שלוש והיה עדיין תיכוניסט כי נשאר איזה תשע מאות כיתות ,
היתה שם ילדה מאד שמנה ומעצבנת שחשבה ודמיינה שהיא שרה מינמום באופרה בפאריז
היה שם ילד הומו בארון ממש נשי ילדה ג'נג'ית מעצבנת כמו ההיא השמנה.
מבחינה חברתית לא היה מי יודע מה אבל הם כן ידעו לשיר.
זמירה רון נסתה לגרום לי לרקוד מאחר והיא היתה כראוגרפית - זה לחלוטין לא צלח.
העמדנו ממש הופעה עשינו גנרליות באניס האודטוריום של יפו ד' וכל זה שאני יודעת בוודאות
שכשתהיה הופעה אני פורשת , ככה בלי להגיד לאף אחד כלום. כי אני לא מסוגלת להופיע מול קהל
וסתם נהנתי מהשירה ומהחזרות כמו חוג כזה.ולא סיפרתי לאף אחד .ובאמת כך היה.
אני הגעתי לשם כי אהבתי לשיר ונשארתי בגלל אלברט.
הוא הזמין אותנו להופעה שלו בלוגוס ז"ל ושם ישבתי פעם ראשונה ילדה בת 15 ת"א
אמצע הלילה בירה ומלברו ושם התאהבתי בברים ובקטע התל אביבי שתפס אותי המון שנים
וכמו כולם אחרי גיל שלושים נגמלתי מהאהבה שלי לסצינה אחרי שבזבזתי הון של כסף
על תקופות של ג'יימסון תקופות של ג'וני תקופות של קוורבו ועכשיו גרגוס(טוב נו לא ממש נגמלתי
רק הורדתי כמויות ).
זמירה רון היתה ילדת חוץ מקיבוץ להבות הבשן , באיזו חופשת פסח היא העמיסה את כולנו
למחנה אימונים בקיבוץ נסענו באוטובוס לקריית שמונה ומשם לקיבוץ היינו שם חמישה ימים
ביום השני נגמר לי המלברו ומישהו נתן לי נובלס. אויח זה היה דוחה. לזה אני לא מתגעגעת.
אז שיפרנו את זה עם גראס (פעם ראשונה) והיה נעים.

שרנו את שירו של שפשף ושתי אצבעות מצידון וכמה מגניב שהצלחנו להתרגש מזה.
היום ששמעתי את השיר הסרט של התקופה הזאת רץ לי מול העיניים כאילו זה קרה לפני שנתיים.
התקופה לא היה ככ ורודה , ההורים שלי לא ממש היו הורים לברלים בלשון המעטה ודי ירדו לחיי.
כל יציאה מהבית היתה מלחמת חורמה ויכוחים שקרים ומריבות. אם כי יאמר לזכותם שלא ממש הייתי ילדה טובה ועשיתי להם צרות צרורות .
אבל הכל היה שווה
אפילו ששתיתי אז אולי סתם גולדסטאר מסריחה בבר של הלוגוס ז"ל
ושמעתי ככה על נקי את אלברט שר "שקוף"
היום , היום אין דברים כאלה.
גם רמי מרטין עם נוף של מונמרט לא יצליח לתת לי את ההרגשה ההיא של פעם.

איזה בעסה.








.

אך אתר שדוקא בו פונים לנשים כגבירה מלכה או אלילה
דוקא בו
יש כל כך הרבה אנשים שכל כך מתעקשים(מבלי להצליח)להשפיל נשים
כמעט כל יום נפתח פוסט בפורומים שמנסה לעלוב בנשים.
הן שמנות הן מגיעות לפאם דום מתוך תסכול
הדומיות בכלל שפחות שנמצאות פה רק עמ לממש לנו הגבריפ פנטזיה
הן רק חפץ במשחק תפקידים וכן באתר אטרף הדומיות יותר שוות
כל כל הרבה ליהוגים,
אם כי ממחובתי לציין שבחלקם
הם עטופים בניסוח טוב אבל התכנים - עצובים בעיני.
מה עומד אחרי נשלט או דום שכל כך מתעקש לחפש ולנבור בפילוסופית בדסמ מעוותת?
אני לא באמת שואלת אני לגמרי יודעת.

אין לי עיניין להתפלש בבוץ (שלא אגיד כאן מטאפורה אחרת לרפש, אם כי כן. מה שאתם חושבים הרבה יותר מדוייק, נו טוב ...חרא) הפורומים.
יש שם בנות שנורא מנסות ומתעקשות "להגן על המחנה" והן עושות את זה על הצד היפה והטוב ביותר..בא לי כיאלו לצרוח להן באוזן : דייי הם לא ראויים.
אבל הינה גם אני מתיחסת לאשפה האנושית המדוברת.

אם כי זה כל כך חסר תועלת וגם הפוסט הזה שלי מיותר , אבל זה סתם עצבן אותי
כל מהמטרה של הגברים המכפישים וכן אין לי מילה אחרת פרט להכפשה
כל המטרה שלהם זה לעצבן ומה שהכי מתסכל
הם מצליחים.

טוב את הפסקה האחרונה החלטתי לצנזר שלא יאשימו אותי פה באוטינג
אבל אומר בכלליות

עלובים.
אתם פשוט עלובים.

ניפגשנו כאן בצט , אני בניק השני שלי
בן 27 מסיים עכשיו בבנתחומי ועובד תל אביבי צפוני מתוק
קשקשנו לילה שלם אפילו לא מילה אחת על SM ואיזה קטע הוא גם לא שאל אותי מה אני מחפשת.. לילה שלם בטלפון בבקר אחרי שעתיים שינה קמתי לעבודה עם עיניים צורבות אבל עם איזו הרגשה מגניבה בבטן כאילו אכלתי הרבה גלידה. ב 10 בבקר הוא שולח לי הודעה שהוא מת מעייפות ובא לו להרוג אותי, מי שיהרוג את מי זה אני אותך-עניתי לו.
בשתיים התקשרתי אליו שנייה לפני שאני נרדמת על השולחן במשרד ודקה אחרי שסיימתי לצרוח על כל מי שפגש בי כי עייפות לא הופכת אותי לסמפטית ונקודת המוצא של רמת הסמפטייה שלי גם ככה לא הכי גבוהה בכלל ובעבודה בפרט.
אני במשרד אמרתי לו עייפה לאללה אתה עובד כמה רחובות ממני בוא נרד לקפה, בטח הוא כמעט צעק. אני לא יודע מה אני רוצה יותר , לראות אותך או לשתות קפה.
אממ כן קפה אני מת לקפה.
זה הרגע שציינתי לעצמי שאני חתיכת מפגרת עד שאני מדברת עם מישהו שמעניין אותי ויש קומנקציה אני יורדת לפגוש אותו באמצע היום עייפה תחת עם איפור גרוע וסתם בגד שלא ממש אומר הרבה חוץ מהינה עוד יום במשרד.
אחרי חצה שעה - נו בסדר שמתי ותיקנתי מייק אפ והסתרקתי.
ירדתי למטה הוא חיכה בלובי הביניין הושטתי יד לשלום והוא באמצע ביניין משרדים תל אביבי הומה אדם לקח לי את היד ונתן לי נשיקה. מה שאצל אדם אחר היה יכול להתקבל כמחווה נחמדה וג'נטלמנית אותי זה לקח לאיזה כלבלב מנומס ואיכותי ויפה כל כל יפה.
גבוה בהיר לא רזה רחב כתפיים שער קצר מאד חום או שחור..
ומדבר בשקט כל כך בשקט שדבריו לפעמים על סף הלא ברורים אבל אני שלא יכולה להרדם בלילה בגלל תיקתוק שעון מהחדר השני שומעת אותו ומבינה.
ישבנו בקפה שתינו אכלנו צחקנו ולא הרגשנו כיאלו רק עכשיו נפגשנו .
היו לנו טלפונים עיניני עבודה, בטלפון הוא מדבר מאד ברור וחזק , גם איתי שדיבר בפון הקול שלו היה מאד חזק.
שאלתי אותו למה אתה מדבר ככ בשקט שאתה מדבר איתי
אני מפחד
איזה כיף אתה מפחד ממני
אני מתה על גברים שמפחדים ממני.
ואז הוא שוב לחש את רוצה לבוא אלי היום בערב אני מבשל.
אמרתי לו שגברים מבשלים חרא וזה בדרך כלל נגמר בספגטי דביק עם רוטב עגבניות.
איזה רעה הוא אמר לי , את רעה ומעליבה.
מה אתה נעלב זה מנסיון עבר, אם אתה יכול או יודע משהו אחר תפתיע אותי
מקסימום
נזמין משהו ובמקרה הכי גרוע אני פשוט אוכל אותך
אתה נראה יאמי ממי

יצאנו אט

[url]

כמה החיים יכולים להראות גרועים עלובים מייגעים ומתישים כשכואב הגב

כואב לי הגב כבר כמה ימים כאבים שגורמים לי סבל נוראי- ואני לא אוהבת את זה

לא נעים

הצד היותר נחמד זה המשככי כאבים
איבופרן עם ג'יימסון זה נחמד
תנסו את זה בבית

*המציגה אינה רוקחת (וגם לא ממש רוצה להיות).

איזה בלוג יפה יש לך ממש כיף לקרא
ובלה בלה בלה..
את יודעת אני שולט( חשבתי-כן כתוב לך ליד השם ראיתי)
אני לא הנשלט האולטימטיבי אני לא נכנע לכל אחת( חשבתי-וואלה בניק שלי שלי כאן אמרת לי בדיוק אותו דבר).
אני מחפש את האחת להשתעבד לה להיות לה לרכוש(והוא בכלל נשוי)
את בהירה אינטלגנטית גבוהה ומלאה עם לק ברגליים - את הפנטזייה המושלמת שלי.
(חה)
תגידי לי שיש לך סנדלי עקב וזהו אני מאושר.. ובואי תהיה שלי.(חה חה חה)
- לא אין לי אני אבל ממש מיד ארוץ לקנות רק תגיד לי באיזה צבע ואת גובה העקב הוראות מדויקות אני אוהבת, את זה כבר אמרתי לא התאפקתי.(בטח שיש לי דביל)

היו לי כמה וכמה שיחות כאלה כאן זהות פחות או יותר
מצחיקים אותי הדומים האלה עם הפרופילים הכי של "אני ואני"
שמחפשים רק את האחת המיוחדת להשתעבד לה וכביכול לעבור צד כי"אני בתוך תוכי נשלט נמאס לי להיות שולט"- אז למה אתה לא כותב את זה בפרופיל. בחייאת לרקוד על שתי חתונות ואפילו לאכל בבופה..
והם לרוב באים בכלל בגרסת נשואים.

אני מוצאת את עצמי רק מקטרת כאן חח
נו טוב
לא טוב לכם אל תבואו

[url]

צריך אומץ הוא אומר לי
צריך אומץ לפנות אליך אחרי הפרופיל המאיים שלך
נכון
את באמת כזאת מפחידה או שזה רק נדמה לי?
לא, אני באמת מפחידה פלאים.
מי שפונה אלייך צריך להיות באמת בסדר לפי מה שאת מסננת שם
או להיות אדיוט גמור ולפנות בלי להבין מה את רוצה.
ואתה מה?
אני אדיוט
ככה אמר על עצמו
אדיוט

התאהבתי רגעית

אחכ כמו כולם הוא סיפר לי כמה יש לו צורך להשתעבד וסיפר לי כמו כולם כמה הוא חולם למצוא את האחת ולא הוא לא מתרפס בפני כל אחת אבל את.. את מיוחדת(אה כן הוא מכיר אותי בדיוק 3 דקות מתוכן דיבר על עצמו אז הוא בטח יודע כמה אני מיוחד)-באמת אדיוט , מודעות עצמית לפחות יש זה כבר משהו.

למה? למה לא יכול להיות כאן מישהו שבאמת יהיה מעניין שנון ומרתק ולא שרק יהיה נדמה לו שהוא כזה..
כן בטח שיש כאן
רק שלא ממש יצא לי להכיר.

אך אנשים מצליחים להתחרמן כאן להכנס לאתר SM ולצאת חרמנים
ורק אני מצליחה להתעצבן.

אני שונאת קיץ
לא שונאת , זה מעורר בי תעוב.
חם דיבק לח מעצבן מסריח וצורב לי את העור הלבנבן שמנת שלי ,
בסדר,
אנחנו רק באפריל וכבר בטח אנשים הספיקו
לשכוח את יולי אוגוסט .אבל לא אני.
עם כל זאת
יש צד חיובי
כפכפים ,סנדלים ולק אדום ,חום שוקולד או שחור ברגליים .
אז כבר קניתי לי סנדל שטוח עם רצועה אחת וקשירה על הקרסול
וכפכפי ים של זברה
אני ככ אוהבת להיות יחפה או רק מסונדלת עד כדי כך
שאני יכולה לסבול קצת לחות ,
אל תהיו קטנונים
כולה 40 מעלות ואיזה 70אחוז לחות.