ימים אחרים

 נסענו וקנינו המון דברים לארוחת בוקר של שבת שהוא ככ רצה, כן גם לו יש רצונות לפעמים. בשבת וכבר לא ככ בבקר יותר לכיון שלוש אכלנו וישבנו בסלון מחובקים.

בא לי שנראה סרט פורנו להוריד לך את המכנסיים ולגעת בך, בא לי לגעת בך. הוא אמר והסתכל עליי ככה במבט הזה שלו.

בסדר, אני עונה רק בוא נעשה את זה במיטה.

אבל כאן רואים את זה בגדול.. בוא בוא לחדר מאמי שלי, הגודל לא זה שקובע.

נשכבנו במיטה כשאני שוכבת על הצד והוא מחבק אותי מאחורה הפה שלו באוזן שלי, מחזיק את הטלפון ביד אחת ובשניה נוגע בי.

בשקט כזה באנטימיות, אני הוא והפורנו ושאריות ארוחת הבוקר המאוחרת שנשארה על השולחן עד 1 וחצי בלילה כשיצאנו מהמיטה שבה גם אמרתי לו בשקט הזה שלנו כשהוא מדבר על האנשים הבודדים שמסתובבים בעולם הוירטואלי,

יש לנו משהו שאין להרבה אנשים.

אני חושבת  על התקופה שעברנו. על השנה האחרונה.

איך פעם בתקופה הדרמתית של חיי אי אז בשנות העשרים + שלושים + חשבתי והאמנתי שצריך למות כדי להוולד מחדש. עכשיו בגיל 40 אני מבינה דברים אחרת.

אפשר גם להשבר לרסיסים קטנים קטנים

ולהבנות מחדש, לא צריך למות. משם לקום מחוזקים יותר קרובים יותר אבל כן, שבירים.

ולדעת ולהיות בטוחים -

אין דבר שיפריד ביננו - אין.