השבת הגדול ככה סבא שלי היה חוזר ואומר לי כל שנה בשבת שלפני ליל הסדר, והשישי הזה גדול וכבד לי מידי. וידעתי והרגשתי שבא לי להיות בחוץ ולנשום אויר של לילות צינה אחרונים לפני הקיץ שמחכה בחיוך מכוער ועיניים רעות שם בפינה.
בוא נלך לטייל, נחנה בסנטר ונלך ברגל נשב בקפה שאני אוהבת.
נכנסנו לחניה בסנטר שומר החניון היה עטור תלתלים דומה קצת לשאולי מארץ נהדרת עומד מחייך לכל נכנס וברקע סאונד מרמקול איכותי יחסית ג’ימי הנדריקס מתנגן. עבודה מבאסת לכל הדעות לאדם בשישי בערב והוא טוב לו וזה מחמם את הלב.
נכנסנו לסנטר כמו עכברים במבוך, ולא חשוב כמה תכירי את המקום הזה תמיד תלכי בו לאיבוד. קצת כמו בחיים. כשאת חושבת שעברת הכל ואת חזקה וגל גדול בשניה מציף והנפש קורסת. כל השערים נעולים, אי אפשר לצאת מכאן. כתבתי בגוגל בטחון דיזינגוף סנטר, חייגתי,
איך יוצאים מכאן?! שאלתי באומללות לא אופיינית?
תעלי לגג קומה 4 משם תצאי ברגל לבוגרשוב.
סוף סוף אויר רחוב. בבית הקפה שאליו הגעתי אחרי עמל רב אמרו לי שכבר סוגרים והשעה רק עשר וחצי בלילה.
לא הייתם פתוחים פעם 24/7? כן .. אולי נחזור לזה פעם עכשיו סוגרים. וכל העיר נראת שונה חנויות נטושות בתי קפה סגורים, עיר ״כמו״ אחרי מגפה. על הרצפה מצויירות רגליים דהויות מבקשות מרחק של שני מטר, מזכירות את תוואי חומת ברלין המסומנת ברצפת העיר, משהוא נשאר פה לסמן את ההסטוריה. פה ושם כמה ברים שכבר רועשים לי מידי ולא הולמים את הופעתי בכפכפי טבע וגרביים וכל האנשים שם כל כך מקושטים. בוא נלך מכאן אמרתי לו וכל הדרך החזקנו ידיים. ירדנו לחניון בכניסה בה נכנסנו קודם עם האוטו עכשיו ברי מתנגן, לב שבור הוא לב שלם.
ואני אומרת אם שומר החניון יכול לחייך- גם אני אחייך.
השבת הגדול, ככה סבא היה חוזר ואומר על השבת של לפני ליל הסדר.
לזכרו ולזכרה של זאת שאיבדתי לפני שנתיים
